קשר ברמה הרגשית

אנחנו רואים כיצד החברות השונות נעלמות בהדרגה, ואנחנו – מסתתרים לנו מאחורי המסכים, כאילו שאנחנו מתקשרים זה עם זה, ובצורה כזאת אנחנו ממציאים לעצמנו קודי התנהגות חדשים, חוקים חדשים וכן הלאה. אבל כל זה קורה בצורה וירטואלית, מבלי שנתקשר רגשית לאף אחד מהמעגלים. אנחנו ממציאים לעצמנו שפה חדשה, מסתתרים מאחורי אי אילו צורות אחרות, עטיפות אחרות. אני מציג את עצמי באינטרנט בצורה שונה לגמרי ממי שאני באמת, מציג פרצופים שונים במקום הפרצוף האמיתי שלי, וחותם בשמות בדויים. כלומר, האנשים משחקים, ובשום אופן אינם מגלים את עצמם. והאגואיזם הולך על זה, זה נוח לו.

המשימה העיקרית שלנו היא לבטא את מה שמשותף בין האנשים, ולא רק בין שני אנשים, אלא בין כולם, מפני שמדובר בחברה האינטגרלית, שלקראתה הטבע דוחף אותנו, או על ידי ייסורים או על ידי הכרה רצונית והשתוקקות מודעת לאותו המצב המואר של האנושות. לכן, לאחר שנבליט את מה שמשותף בינינו, נוכל כבר להתקשר ברמה רגשית, ולא נתחיל להסתיר את עצמנו זה מזה, אלא להיפך, ננסה לגלות את עצמנו. כל אחד יבטא את ה"אני" הפנימי שלו ויציב אותו מעל ה"אני" החיצוני שלו, מעל הצורה הזאת, מעל השם הפרטי, מעל שם המשפחה, מעל הייחודיות של עצמו, מעל כל ההרגלים החיצוניים השונים, ההרגלים, השפה וכל היתר. העולם הרגשי שלי יעלה מעל המצב הפיזי הרגיל שלי, שניתן לי מהטבע. את זה אנחנו צריכים לפתח באדם.

לשם כך עלינו להראות לאנשים שבחיבור בינינו, בהדבקה של המעגלים הפרטיים זה לזה, בהלחמה שלהם לכדי מנגנון אחד, אנחנו לא הופכים לרובוטים, ולא פותחים את עצמנו כדי לקבל מכה ממישהו. אנחנו עושים את זה כדי שבתנועה האינטגרלית האחידה שלנו, כשאנחנו דומים לאותו מנגנון אנלוגי אחיד, נשיג מטרה מיוחדת, נוליד משהו חדש, כשם שבני זוג מתחברים על מנת להוליד את הדור הבא.

אבל כאן כולנו יולדים יחד, יוצרים מצב חדש לחלוטין של האנושות, שבו לא נצטרך להסתתר, להיאבק, להשתוקק לחטוף מהאחרים כדי להעלות את עצמנו על חשבונם, אלא להיפך, העלייה שלנו תהיה משותפת – דווקא באותו ה"ילד" המשותף הזה שכולנו נטפח יחד, וכל הזמן נגַדל ונפַתח אותו.