מה מפריע לנו להתחיל לחיות?

שאלה: מה מפריע לי להתחיל לחיות בתוך החברים?

תשובתי: לשם כך, יש לך לגמרי כל מה שדרוש, רק לא צריך לחכות שזה יבוא בעצמו מאיפה שהוא מלמעלה.

חסרה רק ההכרה במוח ובלב, שרק בתוך החיבור משיגים רוחניות. שהרוחניות והחיבור צריכים להתמזג לאחד. ובתוך החיבור יתגלה הבורא.

אין יותר שום דבר, אלא רק שלושת הגורמים האלה: אתה, החיבור והבורא. את כל זה צריך להבין בצורה יותר פנימית.

חיבור, זה נקרא "תורה", זה גם ה"כלי" וגם ה"אור" שצריך לגבש ולחבר יחד כדי לקשור את שתי הנקודות האלה: אני והבורא, יחד.

ביחס לזה כל אחד צריך לבדוק את עצמו איפה הוא נמצא, ולדאוג לחברים שנחלשים ומאבדים כוח. אם אנחנו שמים לב שחבר מגיע פחות ופחות לשיעורים ולאסיפות החברים, או שמגיע, אבל משתדל בזמן הזה לעסוק בכל מיני עיסוקים אחרים ומוצא לכך הצדקה, אז אסור להשאיר את זה כך. רק הדברים ההכרחיים ביותר יכולים להוות סיבה להיעדרות מהשיעורים, וגם זה, רק לפעמים.

כואב לי הלב, אם אני רואה שכך זה קורה. ואני לא דואג לאלה שעזבו. אם זהו גורלם, אז אין מה לעשות. אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם עשינו מספיק כדי לעורר בהם את חשיבות המטרה? אם לא, אז זה הפגם שלנו, הם יחסרו אחר כך בחיבור בינינו. יחסר לנו החלק הזה לבניית ה"כלי" השלם.

הסיבה לכל, זה הזלזול כלפי הזולת, החברים, היחס שלנו כלפיהם כמו לאנשים זרים. אבל זה לא אדם זר, אלא חבר, שצריך להיות חשוב לך יותר מעצמך, כי בו תלויה הנשמה שלך. אני מאחל לך לחיות עד 120, אבל תדע שללא החבר החיים שלך יסתיימו בדרגה הבהמית. אבל אם אתה רוצה לדאוג לנשמה שלך, אז היא נמצאת בתוך החבר.

בין אם אתה רוצה בכך ובין אם לא, אבל זו עובדה, ולא משנה אם אתה מסכים לזה או לא. עכשיו תחליט ותבחר, האם אתה מקבל את זה או לא. אין לך לזה רצון, אבל אף אחד גם לא אומר שאתה צריך לרצות את זה. לקבל, זה אומר, שמעכשיו והלאה צריך לקחת בחשבון את העובדה הזאת בכל פעולה, ברצון ובמחשבה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 04.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לחבר את המעגל הרוחני הראשון
לְמה עלינו להגיע בסתיו הקרוב
עלייה למסלול גבוה יותר