קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בזה שאנחנו מסלקים את ה"אני" שלנו, ונותנים אפשרות לאור העליון להתפשט בכל מקום, למלא הכול, להתגלות בכל מקום, אנחנו גורמים שמחה גדולה לבורא, אנחנו משיגים את הייעוד שלנו, מתחילים להשתוות עימו. אנחנו מתגברים על הטבע הישן שלנו, מבטלים אותו והופכים למשהו חדש. מזה מתחילה ההתפתחות הרוחנית שלנו, כהתחלה, כזרע בתוך הרחם של אמא שמתחילה לפתח אותו.
אנחנו צריכים עכשיו לחשוב על איזה תענוג אנחנו מסבים לו, כדי שאנחנו נקבל מזה תענוג, כדי שההשתוקקות לשמח אותו תהפוך למילוי שלנו.
באופן כזה, אנחנו בהדרגה נכנסים לתוך האור העליון.
בינתיים אנחנו בקושי מבחינים בו, אבל אנחנו כבר מנחשים דרך אילו אירועים בתוך ההרגשות שלנו אנחנו נעבור כדי להתחיל לגלות אותו בפועל.
אם התענוג שלי יהיה מכך שאני מפנה מקום לבורא להתגלות, להופיע, ליהנות לו, לשמח אותו, אז בזה תהיה כל השמחה שלי. מזה מתחילה העבודה שלנו. מכאן ואילך אנחנו נמצאים במצב של "אין עוד מלבדו", בכך שמבטלים את עצמנו ויוצרים אפשרות רק לו למלא את כל ההרגשות והתחושות והמחשבות שלנו. ובאמת, רק במקרה כזה הוא ממלא אותנו.
אנחנו צריכים להיות בטוחים שבזה שמתקדמים באופן כזה אנחנו בהדרגה מתחילים לבוא עימו במגע עוד יותר גדול, אנחנו מתחילים בצורה יותר ברורה להרגיש את מה שממלא אותנו. מחוסר קיום, מתוך ההסתרה, יותר ויותר מתגלות התכונות שלו, ההנהגה שלו עלינו. אנחנו מתחילים להרגיש שבתוכנו נוצרים רצונות ומחשבות. ואנחנו נלך יחד עם הרצונות והמחשבות האלה, בכך שמבינים שהכול נובע ממנו, ובכך שנסכים עם זה.
העיקר זה לגלות כמה שיותר את הבורא בתוכנו, דרך האיחוד הכללי המשותף שלנו, דרך כולם בעולם.
אנחנו ננסה להביא למצב הזה את כל העולם. ואנחנו בטוחים שנשיג זאת.
מתוך סדנא מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
פגישה ראשונה
ה"אני" החדש שלי
גלאי להרגשת הבורא
