קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה צריך לעשות כדי שהמאור המחזיר למוטב ישכנע את האדם, שרק דרך החיבור אפשר להשיג את תכונת ההשפעה?
תשובתי: הכרה כזאת מגיעה או בדרך של ייסורים, "בעיתו", בגלל אכזבה גדולה, שהוא השקיע כל כך הרבה כוחות ולא השיג שום דבר. וזה קורה אחרי הרבה שנים.
או שהאדם, על ידי חיבור התחלתי רגיל עם הקבוצה, מתחיל להבין ולהרגיש שרק המאור יכול להזמין בו את השינוי. זה לא מספיק סתם לשמוע, צריך כבר להרגיש עם הלב, הלב שומע.
כאשר הלב תופס את הידע הזה, אז זה יהיה עבורנו כעובדה, שאי אפשר להסתדר ללא עזרת המאור. לא יהיה צורך לחפש היכן זה כתוב, החכמה הזאת כבר תחייה בתוכנו, בהרגשה ולא בשׂכל. השׂכל דרוש רק כדי לתמוך ולעזור לברר את הרגש.
כדי שהלב ישמע, צריך להכניע את עצמנו כלפי הסביבה. הלב שלנו חירש ולא שומע! אנחנו לא יכולים לעשות איתו שום דבר. אנחנו שומעים משהו באוזניים, אבל זה לא חודר ללב, זה נתקל ב"לב האבן" הזה וחוזר לאחור, כמו מקיר, ולא חודר פנימה. לכן אנחנו חייבים לעבוד בלהכניע את עצמנו: קנה לך חבר, עשה לך רב, להכניע את עצמנו בכוח.
אנחנו לא בעלי בית על הרצונות שלנו, אבל אנחנו נמצאים בעולם המעשה, ולכן הפעולות הפיזיות שלנו גם כן עוזרות, אפילו שהן נגד הרצונות של הלב שלנו. תנסה להביא לחבר כל יום מתנה קטנה, לא משנה איזו. תקנה קופסת גפרורים וכל יום תיתן לו גפרור אחד במתנה. אתה תראה עד כמה זה קשה, מפני שצריך כל הזמן לחשוב על זה. זה לא משנה כמה שווה המתנה שלך: "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".
תנסה ותראה! אתה תצטרך לחשוב על החבר, לזכור את זה, להצדיק את המעשים שלך, להעריך את התועלת שלהם. יש לך כסף לקנות קופסת גפרורים? אז אין לך מה לדאוג, יש לך את כל האמצעים להיכנס לרוחניות.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 27.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הגיע הזמן להביט לאמת בעיניים
תתפסו את האור בחכה
אם אתה לא דואג להתפתחות, ההתפתחות דואגת לך
