קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, אגרות קודש, אגרת ל"ח:
"בימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."
איננו יודעים במה ובאיזו מידה הזמן בעולם הגשמי תואם לזמן הרוחני, לתהליכי ההשתלשלות מלמעלה למטה ובחזרה מלמטה למעלה, כאשר הכלים, הרצונות, מתחילים להתחבר לכלי אחד שלם. אבל, בוודאי, שככל שאנחנו מתקרבים לסיום, יותר ויותר אנשים מסוגלים לפתוח לעצמם את שערי הקדושה, שערי ההשפעה. הם נעזרים בקודמיהם שחקרו ביסודיות את המערכת הרוחנית, התבססו בה ותיקנו את הקשרים. כך, שלב אחר שלב, גלגול אחר גלגול, דורות עולים בשלבי הסולם הרחב. כל אחד מהם מתקדם יותר, ואנשים מסוימים מקדמים את הדורות במספר מדרגות יחד. זהו תהליך מורכב.
בשלב הנוכחי המונים משתוקקים לגלות את הבורא. אבל עלינו להבין ש"חוק נתן ולא יעבור". הבורא לא מוותר על התנאי הזה, ולכן גם עלינו לקיים את תנאי העלייה, אם כי ברמה אחרת, בהתאם למצב הנוכחי. מכאן נובעת הערבות, ויתור על האגו והנטייה ל"קו ימין", כדי להתעלות תמיד מעל "קו שמאל" בחיבור ובאחדות, להשתדל לבנות על ידי זה תבנית של העולם העליון, עד כמה שאנחנו מסוגלים להבין אותו. כך אנחנו נתקדם.
כפי שבעל הסולם מביא דוגמה של מלך שרוצה להעביר את אוצרו ממקום אחד למקום אחר. כל נתיניו הם אגואיסטים, הם לא יעמדו בפיתוי ובטוח שיגנבו את כל הסכום שעולה ביכולתם להתגבר. לכן, המלך נותן לכל אחד פרוטה שלא כדאי לגנוב, הרי כבוד המלך שווה בעיניהם קצת יותר מזה. כך הם מעבירים את האוצר בלי לאבד אותו.
כך גם אנחנו. גם אם "זה לא כבוד גדול", אבל בכל זאת עובדה. נקווה שנצליח להתגבר על הפרוטה שלנו, ובתור התחלה, לאתר אותה. לכך מוקדשת רוב העבודה שלנו – לברר מהי המטרה, מה זאת אומרת "למצוא חן בעיני הבורא", מה זאת אומרת להשפיע לו וכיצד אפשר להגיע לרצון כזה שיהיה מעל כל יתר הרצונות. הרי דווקא על ידי ההתגברות מעליהם, אנחנו מעצבים בתוכנו את ההשתוקקות לבורא, בונים את דמותו.
כל זה מתבצע על ידי עובדי המלך הרבים, שמעבירים את הפרוטות של האוצר שלו דרך שלבי ביניים רבים, כלומר, גלגולים, ממצב למצב.
למעשה, זאת דרך נפלאה, אם אנחנו מקבלים אותה כצו המלך. מפני שהוא נהנה מכל צעד קטן שלנו, כל מצב, בדומה להורים שנהנים לראות את מאמציהם של ילדיהם.
צריך לא סתם להשתוקק להגיע למטרה, אלא בכל שלב לזכור את שמחת המלך ולהשתדל לגרום לו נחת רוח כאן ועכשיו, גם אם זה פרט קטן ביותר, בדרגה נמוכה ביותר. הרי אין שום דבר שפל בעיניו, הוא בעצמו שולח לי את כל המצבים. ואם כבר עכשיו אני משתדל לגרום לו הנאה – זה מספיק.
לכן, אדם שמתקדם בדרך בצורה נכונה, מרגיש תמיד שמחה והתרוממות רוח. עלינו לבדוק את עצמנו: מדוע שתהיינה לנו ירידות, אם הכול מסודר מלמעלה? – הבורא מייצר את כל המצבים, ובי תלוי רק דבר אחד – להגיב בהבנה וברגש, או לפחות להרגיש שמאחורי הנסיבות הללו עומד הבורא. ואז בכל רגע אני יכול לייצב את עצמי כדי להשפיע לו.
למעשה, בעבודתנו אין מצבים בזויים ובלתי נעימים, אם בתוכי אני מקבל אותם מידי הבורא שמלמד אותי. כך גם העבד מהמשל של בעל הסולם שנלחם נגד שר המלך, שבכוונה הציג את עצמו כאויב בתחפושות שונות. גם אצלנו אותו הסיפור, והעיקר – לא לשכוח שכל המצבים שלנו בכל רגע בחיים מגיעים מהבורא. מכאן והלאה, אנחנו נתחיל להבין את המתרחש ולהגיב עליו בצורה הנכונה.
אז בואו נשתדל להתחבר ברוח עם אבותינו הגדולים – האר"י, הרב"ש, בעל הסולם ואחרים. בואו לא נשכח זאת ונעזור איש לרעהו, נקדיש כל רגע לעבודת הבורא.
זה אפשרי. אתם כבר מסוגלים לעשות הרבה. אתם עשיתם מספר צעדים מצוינים, ועכשיו השאלה היא אחרת – הגאווה. ברור שגם היא מגיעה מהבורא ובכל זאת – איך לא מתמכרים לזה?
מתוך שיחה בסעודת יורצייט של האר"י, 25.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האר"י – תחילת העלייה
משרתי העם
מרכז של הפצת האור
