למטה – מחלוקת, למעלה – אהבה

שאלה: האם המפעל להפצת חכמת הקבלה מהווה סביבה טובה להתפתחות רוחנית?

תשובתי: אנחנו נמצאים במצב של עבודה עם כל העולם וחייבים להביא אותו לתיקון. המפעל שלנו מהווה מערכת רוחנית, שאותה אנחנו בונים בינינו, בינינו לבין העולם, בינינו לבין הבורא. לכן, כאן לא יכול להיות איזה שהוא הבדל משמעותי.

אפילו אם אני עובד, נניח, במפעל לייצור מכוניות, אני בכל מקרה יכול לשייך את זה להתפתחות הרוחנית שלי, בהתאם לאופן שבו אני מתייחס לאנשים, לעבודה, לבעל הבית, להכול. אבל אם אנחנו בינינו מפתחים מפעל להפצת חכמת הקבלה, להפצת שיטת התיקון, אז איך אפשר לא לקחת אותו בחשבון לתוך הקבוצה שלנו?

הדבר היחיד שנחוץ במפעל, זו נתינת דין וחשבון מאוד קפדני בפני עצמך ובפני האחרים, מפני שקודם כל אנחנו עובדים על מעשׂר, שנאסף מכל רחבי העולם.

שנית, כאן אנחנו נתקלים בקשר בין החברים ובקשר בין מומחים, אסור שאחד יעלה את השני. כלומר, "אתה חבר שלי, אבל האמת חשובה יותר". לכן, על אף שאתה חבר שלי, אבל אני יכול להתנגד לך לגמרי באיזו שהיא החלטה מקצועית רצינית. אבל זה לא אומר שאנחנו כבר לא חברים. ההחלטות צריכות להיות עקרוניות, מבוססות בצורה מדויקת מאוד על ההתחייבות שלנו לבנות את עבודתנו בצורה מרבית פורייה לצורך התיקון העולמי.

לי אישית במשך כל השנים האלה לא מופיעות שום שאלות בנושא זה. אני יכול לצעוק על העובדים, לנזוף בהם על כך שהם עובדים בצורה לא טובה, אבל בכל מקרה אני אוהב אותם, הם התלמידים היקרים שלי, הילדים שלי. לאחד אין כל קשר לשני. בדיוק כמו עם בן: מצד אחד, לפעמים אתה יכול לתת לו מכה, אבל מצד שני, אתה אוהב אותו ודווקא מפני שזה הבן שלך, אכפת לך ממנו. אחד לא שולל את השני.

אותו הדבר גם בין החברים: אנחנו לומדים יחד, מתקרבים, אנחנו איתך זה אחד שלם, אבל בזה אתה לא צודק. "אתה לא צודק", "לא, אתה לא צודק". אתם יכולים כמעט להתקוטט תוך כדי שמבררים מי צודק, אבל יחד עם זה להישאר ביניכם באהבה. אנחנו צריכים להתרגל לזה, שתמיד יש לנו שתי רמות: למטה יכולות להיות מחלוקות ומעל זה, למעלה, "על כל פשעים תכסה אהבה".

מתוך הקורס "יסודות הקבלה", 27.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
פתרון סביב "שולחן עגול"
להיות המוליך של האור ולא הנָגָד
מריבות או חיבור?