כשהכול בסדר

שאלה: כיצד הופכים כלי הקבלה לכלים של השפעה?

תשובתי: אנחנו יוצרים ממתכות צורות שונות ביותר. עושים מהן גלגלי שיניים, סורגים, מוטות וכן הלאה. על פי אותו העיקרון אנחנו עובדים גם עם הרצון לקבל, אף על פי שהוא בעצמו לעולם לא יהפוך להשפעה. "כלים דהשפעה" במונחים קבליים, הם כלים דקבלה שמסוגלים להשפיע כשהם פועלים בצורה מיוחדת. במילים אחרות, הם מקבלים בצורה מיוחדת. הרי, חוץ מלקבל הם לא מסוגלים לעשות כלום.

לכן, רק תשתכלל בקבלה עד כדי כך שהיא תהיה כהשפעה.

היום, אם ארצה זאת או לא, הכוונה שלי נשארת אגואיסטית. כדי לתקן אותה אני זקוק לכוח חיצוני מיוחד. לשם כך אנחנו לומדים, כדי לעורר אותו.

אני לא יכול בעצמי לשנות משהו, ולכן אני לא דואג לרצונות שלי, הם התפתחו לפי התוכנית. אני בכלל לא צריך לדאוג האם הכלים שלי מלאים, ואם כן, אז מה יש בהם וכמה. כאן הכול בסדר, ואני דואג רק לכוונה, לכוון את המחשבה שלי. אני מבדיל את המעשה מהכוונה ורק בכוונה כל הזמן דבוק למטרה. כל עוד אני שומר אותה "על הכוונת", לא משנה מה אני עושה – אני מתוקן ואצלי הכול בסדר. לכן נאמר, שאדם נמצא במקום שמחשבותיו נמצאות.

100% כוונה להשפיע מבטיחה לי תיקון ב- 100%. הרי דווקא הכוונה קובעת ולא המעשה. ואז, גם אם אני גוזל והורס, אני גוזל והורס חלקים מהרצון האגואיסטי שלי כדי לעשות פעולות השפעה. אדם אינו אחראי על מעשיו, אלא הכוונה קובעת את הכול.

הבעיה היא, שכשאנחנו מסתכלים אחד על השני, אנחנו רואים דווקא את המעשים ולא את הכוונות. אבל הבעיה הזאת מביאה אותנו לתיקון. עליי לעלות לגובה של קשר הדדי, כדי לשפוט את האחרים על פי כוונותיהם ולא לפי מעשיהם. זה מחייב אותנו להיות מקובלים. אין ברירה, אחרת אנחנו לא יכולים להתקשר נכון בינינו. האסונות רק מתרבים, אז היכן ההשפעה שלי לעליון?

שאלה: אם הכוונה היא אותה הצורה שמתלבשת על חומר של הרצון, אז איך אנחנו מתקנים אותה?

תשובתי: בעזרת המאור המחזיר למוטב. אנחנו משתדלים לפעול בהשפעה, משתדלים להתחבר בינינו, ואז הכישלונות מגלים לנו את הצורך במאור.

הרי בכל אדם יש חלק מגלגלתא ועיניים. כתוצאה מזה חלק מהאנשים מרגישים משיכה לאור, והמשיכה הזאת מתגלה בהם כשאלה "מה הטעם בחיים?". הם רוצים לדעת, לגלות את סוד החיים. אנשים כאלה הם אגואיסטים במיוחד. הם רחוקים מלהיות נחמדים, אפילו מגעילים, בכלל לא איכפת להם מהעולם הזה, הם מזלזלים בו, ולא רוצים להסתפק ב"הבלים" שלו. בקיצור, לקבלה מגיעים אנשים מאוד לא נחמדים. הרי רצון גדול מדכא רצונות קטנים. בסופו של דבר, אדם בוער רק מדבר אחד, הוא רוצה לדעת לשם מה כדאי לחיות.

יותר מזה, הוא יכול להיות מודאג משאלות ברמה פילוסופית גבוהה: "מה זה היקום? לשם מה בכלל כל זה קיים?", במילים אחרות, צפוף לו כאן, והוא לא יכול לסבול את זה.

וכל זה נגרם על ידי החלק של גלגלתא ועיניים שהתעורר ובינתיים נמצא באח"פ, מגדיל אותו ודוחף את האדם לחיפוש, מאלץ אותו לפתוח את עצמו לכול, להשתדל "לבלוע" את כל המציאות, כולל הבורא.

ואחר כך, בזכות הפעולות בתוך הקבוצה ועל ידי הלימוד, האדם מתחיל להעריך ולמיין נכון את כל התופעות. ואז הוא מתקרב לתיקון.

בנוסף לכך, זה תלוי בשורש נשמתו, טיב האופי של גלגלתא ועיניים שלו. מישהו משתוקק למשל לידע כולל, גלובלי, בהתאם לגודל ה"רשימו" שלו. הרי "רשימות" מסוימות שפעם היו מאוד גבוהות, נפלו כל כך עמוק שדורשות עבודה רבה. אנשים כאלה מצליחים לא מייד, אלא אחרי עשרות שנים, אבל אחר כך הם עולים בהתאם לזה. והאחרים לא.

בכל מקרה, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". בזה תלוי מספר פעולות התיקון שעליו לבצע.

אבל, בכל מקרה, חלקים של גלגלתא ועיניים ואח"פ קיימים מלכתחילה בכל אחד, כולל "אומות העולם". הרי כולנו עברנו דרך השבירה כולל בבל העתיקה. גם אז התגלה משבר כמו היום, כתוצאה מזה, מתוך ההמון יצאה רק קבוצת אנשים קטנה – עם ישראל. ועכשיו, כאשר סובלים כל יתר ה"בבלים", מלית ברירה הם יצטרכו לתקן את עצמם יחד עם הקבוצה הזאת כדי לצאת סופית מבבל. ואז כולם ייקראו "ישראל", כלומר "ישר לבורא" (ישר-אל).

לא מדובר כאן על לאום, אלא דווקא להיות כמו הבורא. וההבדל הוא רק בסדר: מישהו מתחיל את התהליך הזה ומישהו ממשיך. כל אחד תורם את חלקו, ובסופו של דבר כולם מתקנים את שבירת בבל.

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 02.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
צלחת למזל טוב שנשברה בכוונה
איזה עולם אנחנו נראה מאחורי מסנן הכוונה?
סדר תיקון הנשמה הכללית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest