קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל העבודה שלנו מתחלקת לחלקים קטנים, שאותם אנחנו צריכים לצרף יחד. הם מופיעים ברצף של ה"רשימות" שמתגלות, שאותן אנחנו חייבים לממש. תפקידו של האדם, לא לשכוח את זה ולהשתדל לארגן את הסביבה שלו כך, שהיא כל הזמן תעורר אותו ותעזור לו להתגבר על הפרעות יותר ויותר חזקות.
צריך להבין, שכל רגע אנחנו מבצעים פעולה חדשה, ואף פעם לא חוזרים על אותה הפעולה. אמנם, שיכול להיראות לנו שחוזרות אותן הבעיות, אבל זה בגלל שאנחנו לא מרגישים בינתיים בכל התעוררות אבחנות חדשות.
אבל נאמר, שאין רגע דומה לחברו. לכן צריך להאמין, שכל פעם אנחנו עובדים על אבחנות חדשות ומתקנים אותן. אם אנחנו כל רגע מצרפים אותן לקבוצה, ובתוך הקבוצה מכוונים אותן לבורא, לדבקות, ותיקון דרך החיבור, אז בזה אנחנו מממשים את ה"רשימות" שלנו.
וכל העבודה הזאת נעשית על ידי התגברויות ובירורים, שהם נגד הרגש והשׂכל שלנו, על ידי חיזוק תמידי של הסביבה, כדי להפוך אותה ליותר חזקה, לוחצת ומחייבת. אם כל פעם אנחנו מכינים בצורה כזאת לעצמנו תנאים להתגברות חדשה, שתידרש מאיתנו ברגע הבא, אז כל הרגעים האלה מתחברים, מצטרפים יחד לחשבון אחד גדול.
כל הפרוטות, בסופו של דבר, מתחברות לאוצר אחד גדול. כמו במשל הקבלי, שאדם נכנס הרבה פעמים לאוצר המלך עם כוס קטנה, מילא אותה במטבעות זהב ויצא החוצה. אבל השומר שניצב בפתח, היה כל פעם שופך את הכוס עם המטבעות ומשאיר את האדם עם כוס ריקה. ושוב הוא חזר לאוצר המלך ושוב מילא את הכוס ויצא, ושוב השומר היה שופך את המטבעות מהכוס.
כך זה חזר על עצמו הרבה פעמים, עד שהוא התייאש לגמרי. וזה לא שהוא התייאש מהעבודה עצמה, כי כל פעם, בהיכנסו לאוצר המלך הוא האמין, שזה הניסיון האחרון ושהוא יהיה מוצלח. אבל פשוט הסתיים הזמן שהוקצה לו, שזה לא היה תלוי בו, ואז פתאום אמרו לו: "כל הזהב שהוצאת ושפכת עכשיו שייך לך". כל הפרוטות האלה, כל ההתגברויות, הצטרפו למסך גדול אחד, וכל טיפות האור התמזגו לאור אחד גדול.
כך בחלקים נעשית העבודה שלנו, אחרת לא היה לנו כוח לבצע אותה בבת אחת. כך פרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון אחד גדול. והעיקר כאן, זו הסביבה שעומדת על המשמר וכל הזמן מזכירה לנו על חובתנו לצרף את כל הרגעים למטרה אחת.
ידיעות קודמות בנושא:
האור עובד ללא ימי מנוחה
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול
אל האין סוף – בסולם הרשימות
