כל העבודה היא בפנים

כנס בולגריה. שיעור מס' 1.

למעשה, אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, ובכלל אין שום מצב אחר. אבל בדמיון שלנו, בהרגשה שלנו, כתוצאה מזה שהרצונות שלנו הם אגואיסטיים, מקולקלים, אנחנו, במקום עולם אין סוף, מרגישים מצב שנקרא "העולם שלנו". ולכן, בעיקרון, הדבר היחיד שאנחנו עושים, זה מתקנים את ההרגשות שלנו, מתקנים את עצמנו.

שאלה: אם אני רוצה להרגיש את הבורא, האם מספיק לי לשבת במעגל ולהתכלל בחברים?

תשובתי: באופן תיאורטי, אם היית נמצא כל הזמן במעגל וכל הזמן היית עובד על הקשר שלך איתם, אז לא היה לך יותר צורך בשום דבר בחיים. שום דבר!

זוהי צורה אידיאלית, פיזית ומנטלית, רגשית, שבתוכה אפשר לעבד, ללא יוצא מהכלל, את כל הניואנסים של הקשרים שלנו עד לרוחניים ממש.

שאלה: ולא צריך יותר שום תוספת?

תשובתי: לא בדיוק כך. אנחנו צריכים לצאת אל העולם ולקחת מהם כל מיני בעיות, אבל שוב, כדי להגביר עוד יותר את הקשר בינינו.

נניח, שאנחנו השלמנו בינינו עבודה של איזו "מסה", עביות" אגואיסטית מסוימת והתחברנו. אבל זה לא מספיק כדי לגלות את האור העליון. מאיפה אנחנו יכולים לקבל "תוספת"? אנחנו מתחילים מתוך המעגל שלנו לצאת להפצה, מצרפים לעצמנו מסה אגואיסטית, עביות עוד יותר גדולה, והיא עוזרת לנו להתקרב בינינו מפני שאנחנו עובדים מעליה.

באופן כזה, אנחנו צריכים לצאת אל האנשים. אבל בעיקרון, כל העבודה שלנו היא בפנים, במעגל שלנו.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בבולגריה, 11.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
העולם הרוחני נמצא ממש כאן
אתה ואני, ובנוסף גם כל העולם
סדנה אף פעם לא נגמרת