קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ההצלחה בלימוד ספר הזוהר, לחלוטין לא תלויה במידה שבה תצליח לסדר לעצמך ובתוכך, את כל מה שמסופר בו.
נניח שאתה יוצא מהשיעור בהתפעלות מכך שהיום הצלחת להרגיש ולהבין מה מסתתר מאחורי השמות, מאחורי המילים של הזוהר.
לעומת זאת, בפעם הבאה אתה עוזב את השיעור נסער ומצוברח: "לא הבנתי דבר! החומר יבש כל כך! לא יכולתי להתרכז כלל, הצלחתי להשקיע מאמצים במשך מספר דקות בלבד מתוך השעה וחצי שארך השיעור…".
אבל גם כאן אינך יכול להעריך שום דבר בצורה נכונה. דווקא אותן מספר דקות, שבהן השקעת מאמצים – זה השכר שלך.
לא ידוע לנו דבר – לא על העולם העליון, לא על עצמינו ולא על התנאים לגילוי העולם הרוחני – כל זה מכונה "הסתרה".
אבל אם האדם משקיע את עצמו, משתדל ורוצה להראות שהוא מתכוון להגיע להשפעה, אז דווקא המצבים שבהם הוא אינו מרגיש במילוי, כשאין לו טעם בלימוד, כשלא מאיר לו דבר – הם המצבים הטובים ביותר.
מניסיוני, אני יכול להעיד שלעיתים קרובות אני צריך לעסוק בטקסט של הזוהר במשך כמה שעות, ורק לאחר מכן מתחיל להיבקע המחסום שבינינו. אבל אין מילים לתאר את האושר שחש אדם כשהוא מרגיש כיצד מתמוסס הקיר הזה…
התיקון, שאותו אתה מבצע במשך אותן שעות "סתומות" – זו היגיעה הכי חשובה בדרכך אל הבורא!
ודווקא היגיעה הזו מזמינה עליך את האור העליון. ולא כל השאר, שבא לך בקלות.
דווקא העבודה הקשה הזו היא המצב הטוב ביותר.
נגיד שתפסתי שהכל זה סרט ברצון שלי כתוצאה מהשפעת האור והכל בתוך הרצון שלי. מה עליי לעשות עכשיו? איך יוצאים מהסרט? זה מרגיש לבד בכלא הרצונות הזה.