קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זוהר: פרשת ויחי, סעיף תמ"ב: משום שמיום שנחרב ביהמ"ק למטה, נשבע הקב"ה, שלא יכנס בירושלים של מעלה, עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה. כמ"ש, בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. שאע"פ שבקרבך קדוש, מ"מ לא אבוא בעיר, ירושלים של מעלה, עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה.
בילדותנו סיפרו לנו על כל מיני דברים שלא הבנו אותם, ובכל זאת הסבירו לנו, פעם אחר פעם, מה צריך לעשות או לחשוב כך או אחרת. אותו הדבר גם בקריאת ספר הזוהר. פשוט מספרים לנו על משהו נסתר מאיתנו, משהו שאיננו יודעים ואיננו תופסים, אך זה נכנס לתוכנו בהדרגה. זוהי צורת הלימוד הטבעית ביותר עבור כל אדם, ואין זה משנה באיזה עולם הוא נמצא ומה הוא לומד.
אין לאדם שום הכנה מוקדמת לידע ולרגשות החדשים האלו, אין לו כלים נכונים, תכונות קליטה (הכלים). חייבים לפתח אותם, את השׂכל והרגש, אחר כך יש להרגיש את התופעה החדשה, ואחר כך כבר ללמוד על מה שהיא מהווה בפני עצמה. לכן השלב שבו אנחנו קהי חושים, קוראים או שומעים על משהו שלא ידוע לנו, הוא תמיד שלב ראשון וצריך להעריך אותו.
כלפי הילדים אנחנו מתייחסים כך באופן טבעי. מובן לנו שכך זה צריך להיות. אנחנו שוב ושוב מסבירים להם. הבעיה היא בכך שלילד ישנה השתוקקות להבין, ללמוד, לקחת מאיתנו דוגמה, ואנחנו המבוגרים, בחינוך הרוחני שלנו, צריכים ליצור לעצמנו השתוקקות כזאת בעצמנו. זה אפשרי רק בזכות הקנאה בתוך הקבוצה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.09.2010
ידיעות קודמות בנושא:
כשאנו קוראים בספר הזוהר…
שיטת הלימוד הטבעית ביותר
זמן ההכנה וזמן הקבלה
