לא ידעתי איך לפנות אליך, אז אני כותבת כאן. מקווה שזה בסדר. לפני מס' שנים, עקב טיפול רפואי, מצאתי את עצמי נפגעת רשלנות רפואית, ונמצאת בשברון לב וגוף נוראיים. אני לא רוצה להכביר פה במילים, אבל לאחר כחמש וחצי, שש שנות ייסורים בתוך הגוף שלי, ותוך כדי מחיקת כל ההגדרות הקודמות שלי, ואילוץ להחליפן בהגדרות אחרות, שונות בחלקן לחלוטין ממה שהייתי, הגעתי באמת לקצה גבול היכולת שלי, ואז גיליתי שבקצה גבול היכולת, כאשר אי אפשר יותר להיות בתוך הגוף, אבל כשנמצאים בכניעה גמורה למה שאלוהים נותן לנו, לא מתייסרים יותר, אלא פשוט נמחקים לגמרי, מתבטלים. לא קיימים.
אני מקצרת, כמובן, אבל לאחר מכן התחיל דו-שיח עם אלוהים (פעם ראשונה בחיים. בד"כ רק אני הייתי מדברת אליו), שבעקבותיו החלה "דלת הזזה מאבן מסותתת" לזוז ימינה באיטיות. אני בכוונה לא רוצה יותר מדי להיכנס פה לפרטים, רק אומר, שנוצר חלל, ולאחר מכן (ותוך כדי) קרו דברים מופלאים, שלקח לי זמן לקלוט שאכן קורים לי. בסופו של עניין, אחרי תמונות שההגיון כלל לא יכול לקלוט שהוצגו בפניי, ואחרי הסברים, שגם הם – אין להם שום אחיזה בשום דבר שנמצא בהיגיון שלנו, התקרב מרחוק אור, ואז נשפך כמו מתוך דלי ללא תחתית, כמו אש מרהיבה, אור מרהיב, בוהק, יפיפה זז, חי, לא מהעולם הזה, ובעצם, כל העולם הזה, אל תוך אותו חלל שנוצר מספר דקות קודם לכן.
האמת המוחלטת, האחד, היחיד, הבלעדי, שהכול נהיה בדברו, ואין עוד מלבדו. שלם. הכול שלם, לא קשור לגוף בכלל. והאהבה. אהבה שכמעט פרקה לי את הגוף בנעימות לחלל האוויר. חיבור מוחלט אתו. פיזי(!!!). במשך כשבועיים וחצי (לאחר מספר ימים האור החל להתפוגג, אבל עוד הרגשתי איך הוא זורם לי בגוף ואיך הוא משתנה), היה דו-שיח, שבו סופרו לי דברים, שלאחר מכן יכולתי לבדוק אותם בספרי קבלה, ולהבין שמה שנאמר שם, נאמר על ידי רבים וטובים, טובים. (לקח לי כמה שבועות. לא יכולתי לעכל את זה בכלל. עד היום. זה קרה לפני שנה וחודשיים ושבוע).
בכוונה לא נכנסתי לפרטים, אבל בעצם, רציתי לשתף אותך בזה, ולקוות שאולי פעם אוכל לחלוק את זה עם מישהו שהיה שם.
זהו. ישתבח שמו. (האהבה הזו שלו עד היום גואה בי כל הזמן). ישתבח שמו.
קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חבית מלאה חיים
מר ליטמן, שלום רב.
לא ידעתי איך לפנות אליך, אז אני כותבת כאן. מקווה שזה בסדר. לפני מס' שנים, עקב טיפול רפואי, מצאתי את עצמי נפגעת רשלנות רפואית, ונמצאת בשברון לב וגוף נוראיים. אני לא רוצה להכביר פה במילים, אבל לאחר כחמש וחצי, שש שנות ייסורים בתוך הגוף שלי, ותוך כדי מחיקת כל ההגדרות הקודמות שלי, ואילוץ להחליפן בהגדרות אחרות, שונות בחלקן לחלוטין ממה שהייתי, הגעתי באמת לקצה גבול היכולת שלי, ואז גיליתי שבקצה גבול היכולת, כאשר אי אפשר יותר להיות בתוך הגוף, אבל כשנמצאים בכניעה גמורה למה שאלוהים נותן לנו, לא מתייסרים יותר, אלא פשוט נמחקים לגמרי, מתבטלים. לא קיימים.
אני מקצרת, כמובן, אבל לאחר מכן התחיל דו-שיח עם אלוהים (פעם ראשונה בחיים. בד"כ רק אני הייתי מדברת אליו), שבעקבותיו החלה "דלת הזזה מאבן מסותתת" לזוז ימינה באיטיות. אני בכוונה לא רוצה יותר מדי להיכנס פה לפרטים, רק אומר, שנוצר חלל, ולאחר מכן (ותוך כדי) קרו דברים מופלאים, שלקח לי זמן לקלוט שאכן קורים לי. בסופו של עניין, אחרי תמונות שההגיון כלל לא יכול לקלוט שהוצגו בפניי, ואחרי הסברים, שגם הם – אין להם שום אחיזה בשום דבר שנמצא בהיגיון שלנו, התקרב מרחוק אור, ואז נשפך כמו מתוך דלי ללא תחתית, כמו אש מרהיבה, אור מרהיב, בוהק, יפיפה זז, חי, לא מהעולם הזה, ובעצם, כל העולם הזה, אל תוך אותו חלל שנוצר מספר דקות קודם לכן.
האמת המוחלטת, האחד, היחיד, הבלעדי, שהכול נהיה בדברו, ואין עוד מלבדו. שלם. הכול שלם, לא קשור לגוף בכלל. והאהבה. אהבה שכמעט פרקה לי את הגוף בנעימות לחלל האוויר. חיבור מוחלט אתו. פיזי(!!!). במשך כשבועיים וחצי (לאחר מספר ימים האור החל להתפוגג, אבל עוד הרגשתי איך הוא זורם לי בגוף ואיך הוא משתנה), היה דו-שיח, שבו סופרו לי דברים, שלאחר מכן יכולתי לבדוק אותם בספרי קבלה, ולהבין שמה שנאמר שם, נאמר על ידי רבים וטובים, טובים. (לקח לי כמה שבועות. לא יכולתי לעכל את זה בכלל. עד היום. זה קרה לפני שנה וחודשיים ושבוע).
בכוונה לא נכנסתי לפרטים, אבל בעצם, רציתי לשתף אותך בזה, ולקוות שאולי פעם אוכל לחלוק את זה עם מישהו שהיה שם.
זהו. ישתבח שמו. (האהבה הזו שלו עד היום גואה בי כל הזמן). ישתבח שמו.
אם קראת את זה, תודה רבה על זמנך.
מ. תל אביב