קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: למה אנחנו מחפשים את העולם הרוחני בעיניים הגשמיות?
תשובתי: כך אנחנו בנויים, כאלה הם הכלים שלנו. אנחנו יכולים למלא אותם רק באמצעות מה שניתן לנו: הידיים, הרגליים, חמשת החושים והשכל.
החשבון שלי הוא די פשוט: למלא את עצמי כמה שיותר בתענוגים הרצויים וכל הזמן להישאר מלא במאה אחוז. אבל ברגע שבו אני מתקרב לקו העליון של המילוי, התענוג נעלם, ואני צריך לרדת קצת. כך, למשל, לפני סעודה, אני חייב להיות רעב כדי שהיא תגרום לי תענוג.
אנחנו חייבים לדאוג ליצירת הכלי והמילוי התואם אליו. יחד עם זאת, המילוי לא צריך לכבות את החיסרון, אלא ללוות אותו. הכי טוב זה כאשר המילוי והחיסרון שבו הולכים יד ביד: ככל שאני מקבל יותר, כך אני רוצה יותר, מקבל עוד ושוב רוצה. וכך שוב ושוב.
כאן נשאלת השאלה: מה אני מרגיש בזה? תענוג נצחי או חיסרון נצחי? או אולי, פעם זה ופעם זה?
בעולם שלנו האפשרות היחידה היא ליהנות גם מהחיסרון וגם מהמילוי, אם הם מכוונים לצד שלישי. ואז שניהם רצויים וקיימים בתוכי. לא לסירוגין, אלא בו זמנית, יחד. על זה נאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה". אם הם חיים זה לצד זה, אז מתוך השילוב שלהם נוצר הקו האמצעי, ואז אני כל הזמן נהנה ללא הפסקה, ללא מעבר בין החיסרון והמילוי. וכך אני מגיע לצורה של אין-סוף, ואני כבר לא זקוק להחליף את התקופות של החיסרון והמילוי.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 06.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הזרימה הנצחית של החיים
אין אור בלי כלי
מילוי חדש עבור דרישה חדשה
מישפת הזה חזק על כל פשעים תכסה אהבה.כמה מזל יש לנו חברים,המשימה רצינית ומטרה מופלאה.