דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חוט דק לתחילת השינויים

חוט דק לתחילת השינויים

שאלה: מאיפה האדם יכול לדעת שהבורא קורא לו ללכת אל פרעה?

תשובתי: ההבנה הזאת מגיעה בהדרגה. קודם כל האדם מרגיש דחייה, אך איננו משייך זאת לעצמו: "לא, זה לא אני שסוטה מהמטרה. אני עובר תקופה קשה, אינני אשם". אחר כך האדם משקיע מאמצים, ומצטייר לעצמו כגיבור ומתקדם הלאה. בפעם הבאה, הוא מקבל שוב הכבדת הלב, ענן שחור מחסה את האופק ושוב אין הוא אשם. אך כעת הוא כבר קושר זאת עם ההנהגה העליונה וכועס על הבורא: "איזה חוסר צדק! זה לא מגיע לי". הוא שוב מנסה לעשות משהו ומחכה מחוסר ברירה עד שהתקופה הקשה תחלוף. והנה היא חולפת. את שינוי המצבים הזה האדם כמעט ולא מייחס אל הבורא: "בחיים הכול מסתיים מתישהו".

הירידה (הנפילה) הבאה נושׂאת רושם גדול יותר. האדם כבר מבין טוב יותר, שדבר כזה מתרחש מעת לעת. עכשיו היחס שלו נבנה על ניסיון העבר: כי הרי הירידה תמיד מסתיימת באיזשהו שינוי מצבים. האדם חסר אונים, הוא רואה שאין בכוחו לנהל לא את הירידות (הנפילות) ולא את העליות. אז הוא מתחיל לצעוק ולבוא בדרישות לבורא, הוא אינו רוצה להישאר בירידה. החוסר אונים מוליד יחס מסוים. כך בהדרגה, האדם תופס שחושׂפים אותו לסוג מסוים של "טיפול".

אם הייתי רואה מייד שהכול בא מהבורא, זה היה מרגיע אותי: "בטח לבורא קיימת תוכנית, אפילו אם עכשיו רע לי. היום רע, מחר טוב. אני אמתין". באופן כזה, ההיכרות עם מקור ההנהגה יכולה להחליש אותנו מאוד ולצמצם לאפס את ההשתתפות האישית. לכן, לפנות לבורא זה חסר כל טעם, כי הרי זהו חוק הטבע. החוט היחיד שנתנו לנו זו האפשרות להזמין על עצמנו את השפעת הסביבה המשתוקקת אל המטרה. כל השאר, הם חוקים נוקשים ורק נוסחה אחת במערכת שלהם מאפשרת לנו לשנות את המקדם, השפעת הסביבה.

באופן כזה, אנחנו יכולים להשׂיג תוצאה בעזרת פעולות פשוטות, אפילו שזה נגד רצוננו, אך לפי החלטה, מתוך חוסר מוצא. בתוך הנשמה אינני מסכים, אך בכל זאת אני מבקש מהחברים לעורר אותי ומעורר אותם לכך. כך, ברמה הגשמית, אנחנו מתחילים לשנות את כל מערכת החוקים.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 18.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כל השינויים באים מבפנים
אומנות להפעלה מחדש, במהירות הבזק

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest