השגה שאינה מותירה ספק

בעל הסולם, "מהותה של חכמת הקבלה":

"שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם. וזה הכלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", ו"השכלה" וכדומה."

באופן כזה אנחנו מגיעים להשגה של כל היסוד של התופעה, מתחילת הבריאה ועד סופה, בכל הפרטים. מפני שאנחנו משיגים אותו בכלים שלנו, ומפני שאנחנו בעצמנו מתעשרים, הופכים למורכבים בהתאמה. כי כל העולמות נמצאים בנו, כל התמונה מצטיירת בפנים, אני לא לומד על תופעות חיצוניות אלא על מה שמתרחש בתוכי, ולפי מהלך הלימוד אני מבין את עצמי יותר ויותר טוב, תופס טוב יותר, שאין שום דבר מחוצה לי. אם מקודם ראיתי את העולם מבחוץ, אז זה רק בגלל התפיסה המעוותת, אבל למעשה זו הייתה הקרנה שהשתקפה במוח שלי.

בסופו של דבר, ההשגה הרוחנית אינה משאירה שום ספקות, בדיוק כפי שאין לי ספק בדברים בסיסיים, למשל, במספר האצבעות על כף היד. ולכן נאמר במקומות שונים, שלחכמת הקבלה אין כל צורך בהוכחות. כי היא הרי אינה יכולה להציג הוכחות בפני האדם שלא נמצא בהשגה רוחנית. מילים שמאמינים בהן, לא יעזרו כאן, הוא צריך לעלות בעצמו לדרגת ההשגה, להרגיש בתוכו את ה"מסכים", ה"אורות" וה"כלים". ואז הוא יראה את המציאות, יראה בעליל, בראייה הפנימית.

ואז גם העולם הזה פתאום נכנס פנימה. כי במידת תיקון הכלים, האדם מרגיש גבולות והתגלות העולם בתוכו. כאשר אנחנו עובדים בקבוצה, בכך שמנסים לקרב את החברים באיחוד, בדבקות ובערבות, כדי להפוך להיות "כאיש אחד בלב אחד", בזה אנחנו מכינים את עצמנו לאותה התפיסה שלחלוטין תלויה באדם. ולכן זאת הסיבה שלהשגה הרוחנית אין שום גבולות.

כל מה שאנחנו רואים מבחוץ עובר פנימה, והופך להיות חלק מאיתנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה" 08.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המורכבות הבלתי ניתנת לביטוי
השגה כללית ופרטית
כל מדרגה מתחילה מאפס