הרמוניה במגוון קולות

כנס גאורגיה. שיעור מס' 2

על סמך מה שקורה לנו בעולם הזה, ולפי מה שידוע לנו על הנברא ועל תכליתו, אנחנו מבינים את המקובלים ואת הפעולות שלנו בקבוצה. אצל אנשים מסוימים מופיעה השאיפה להידמות לבורא, אם כי התחושה היא לא כל כך מודעת, "חסר לי הידע אודות השורש שלי. מאיפה אני בא? מה הייעוד שלי? אני נמשך למשהו, אבל למה?", להרגשה הזאת אנחנו קוראים "נקודה שבלב". זהו היסוד שהוחדר בנו מהבורא ומושך אותנו אליו. אז, כיצד לממש אותו? המקובלים כותבים לנו שהמימוש הוא בלתי אפשרי על ידי אדם אחד, אלא הוא אפשרי רק כאשר מספר אנשים מתאספים יחד. אז הם מהווים מיני חברה, "שבט" קטן, בדומה לכל האנושות, אותו הנברא שעליו לתקן את עצמו בהדרגה, להשתנות ולהגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

כך האנשים נמשכים זה לזה. לכן, האנשים יימשכו בהתאם לדרישותיהם, תוכניותיהם וכך ימצאו זה את זה. כאשר האנשים עם ה"נקודה שבלב" מתאספים יחד, המקובלים רושמים להם פעולות שעליהם לבצע, כדי להגיע לתכלית בריאתם במהירות ובאופן מדויק, מבלי לעסוק בחיפושים שונים ובבלבולים. המקובלים מסבירים כיצד לעשות זאת.

על ידי ההתאספות ביחד, האנשים מתחילים ללמוד על בניית הקבוצה ומשתדלים לממש אותם. אסור לשנות את האגו, אלא צריך רק לעלות ולהתעלות מעל כל אחת מתופעותיו. הוא מתגלה ואתה מתעלה מעליו שוב ושוב. אתה לא עובד עם האגו, אין מה לעשות איתו. זהו הכוח ההפוך מהבורא. להילחם נגדו, זה כמו להילחם נגד הבורא. האפשרות היחידה היא להתעלות, או במילים אחרות לפתח בתוכנו דחייה מתמדת כלפיו.

יחד עם זאת, צריך לכבד את האגו, מכיוון שהוא כל הזמן מנסה לשלוט עלינו והוא מצליח, הוא חזק. זהו הבורא בצורתו ההפוכה.

בקבוצה מתאספים האנשים שמתחילים להבין וללמוד ביחד כיצד לעבוד עם האגו. בצורה כזאת הם מתקדמים לקראת ההתקרבות לבורא. כל מה שבתוכנו הפוך מהבורא, זאת הדחייה ההדדית בינינו, השנאה ההדדית, הביקורת, הגאווה, השליטה וכולי. כל התכונות שמרחיקות אותנו הן דווקא בפנימיות.

אנחנו יכולים להיות שונים לפי השקפותינו, טעמינו, המנטליות, דרגת התפתחותנו, זה לא חשוב. אתה כזה, אני אחר, אבל רק דבר אחד חשוב, שהאגו שלנו לא יפריד בינינו. ישנן המון דוגמאות של אנשים שמתחברים ומשלימים אחד את השני, למרות השוני הרב ביניהם. אבל אצלנו בקבוצה התוספת צריכה להיות, שאנחנו עושים זאת כדי להתחבר ביחד ובחיבור הזה לגלות את הבורא. אנחנו זקוקים לחיבור, להשלמה הדדית שבה מתגלה השלמות ומתוך הקטעים הרבים נוצרת הרגשה אחת כללית: "אנחנו אחד שלם".

הרגשת האחדות הכללית הזאת, היא הרגשת הבורא. אם אנחנו "קולעים לנקודה" ומגלים אותו, אז מרגישים בה את תכונת האחדות. והיא מספקת לנו את הרגשת הדרגה הבאה, הגבוהה יותר, שנמצאת מעלינו, הדרגה שבה נוצרנו. כאשר אנחנו בונים אחדות וייחודיות ברמה שלנו, אז בצורה כזאת אנחנו מרגישים את המדרגה הבאה, את הבורא. זה כאילו אני ניסיתי להבין הרבה זמן אדם כלשהו ופתאום הבנתי אותו, במילים אחרות, עליתי לדרגתו, ואני נמצא יחד איתו באותה הדרגה. עכשיו אנחנו מבינים זה את זה ומתקשרים אחד עם השני. בדרך הרוחנית, קשר כזה מורגש "כהתלבשות הבורא באדם".

ובכן, כולנו שונים, אבל בתוך הקבוצה אסור לשבור וללחוץ על מישהו. הכול צריך להיות לגמרי חופשי ומחושב. קנאות לא באה בחשבון. הבורא דורש מאיתנו שנבין את מעמדו, שמבוסס על שלמות ואחדות.

על סמך זה, אנחנו מתחילים את העבודה המשותפת בקבוצה. למעשה, היא הופכת להיות מעבדה, שבה אנחנו עובדים על עצמנו כדי להביא את עצמנו לצורת הייחודיות, והאחדות שבה לא מרגישים שום הבדל בינינו וכולנו מתמזגים לגוף אחד שלם.

יחד עם זאת, כל אחד נשאר עם המנטליות שלו, האופי, הידע והיחסים. דבר אחד שיש לנו ועלינו לעשות, זה לחבר בינינו את ההשתוקקויות שלנו לקראת החיבור. לכל אחד מאיתנו יש "נקודה שבלב", ועלינו לחבר אותן. וחוץ מהנקודות הללו, אצלנו הכול צריך להיות שונה, אני פשוט לא שם לב לזה. יש לנו טעמים שונים, העדפות שונות, כל זה ניתן לנו מהטבע, ובמקור נובע מאותו האור שמילא את הנקודה השחורה שנבראה כ"יש מאין", ויצר בה מספר עצום של תת תכונות שונות בנוסף לתכונת הייחודיות. וכולן צריכות להישאר, אנחנו לא עובדים איתן.

למרות כל השוני בינינו, הדבר היחידי שאנחנו צריכים לעשות, זה לחבר את כל ההשתוקקויות שלנו, ולהפוך להיות כולנו, כמו אחד, בחיבור בין ההפכים.

כך גם בדומה למקהלה הגרוזינית, הקולות השונים מתחברים יחד להרמוניה אחת. דוגמה אחרת, היא אוסף של יצירות באך "הפסנתר המושווה", נושאים שונים מתחלפים אחד אחרי השני, ובסופו של דבר משלימים זה את זה ומתחברים יחדיו. הרמוניה נעלה. לאותו הדבר עלינו להגיע גם בקבוצה.

מתוך שיעור מס' 2, כנס גאורגיה 06.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אחדות והופכיות
תסנן את כל מה שמיותר
החריקה המתוקה של גלגלי השיניים