קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בחכמת הקבלה ההיבט ההיסטורי משחק תפקיד משני. זה לא חשוב באילו זמנים ובאיזה דור פעל מקובל זה או אחר, אלא חשוב מה הוא עשה ומה מימש במערכת הכללית של העולמות, אילו תיקונים עשה, כדי שבעזרתו, אלה שבאים אחריו יוכלו להתקדם בדרך יותר נוחה וטובה.
אני לא יכול להעריך את המקובלים ולהשוות ביניהם, עד שאני לא נמצא בעצמי במערכת העליונה. אני שופט לפי מה שאני רואה היום. נניח, מישהו השאיר הרבה כתבים נפלאים, שמציתים בי את השכל ואת הרגש ומאפשרים ללכת קדימה.
בהתאם לזה, המקובל הזה הוא גדול בעיניי.
ומצד שני, הבעל שם טוב, לדוגמה, לא השאיר אחריו שום ספרים, אבל כל המקובלים שבאו אחריו קמו בזכות הלימוד שלו. האר"י גם לא כתב שום דבר, כל כתביו נכתבו על ידי התלמיד שלו, רבי חיים ויטאל. היו גם כאלה מקובלים, שכתבו ספרים, אבל בעיקר פעלו במערכת העולמות ודווקא שם סידרו דברים והשפיעו שם, בכך שקיצרו את הדרך לדורות הבאים. כאן הכול תלוי בשורש הנשמה. רק ברשת הקשר בין הנשמות אנחנו יכולים להבחין מה עשה כל אחד מהם במסגרת המערכת הכללית, אילו תיקונים עשה בה.
כמו שכותב הרב"ש, שתיקונים גדולים במיוחד עשו חכמי התלמוד. מצד אחד הם היו בעלי השגה גדולים, ומצד שני, כבר היו נמצאים בגלות. זה איפשר להם לכתוב ולתאר מצבים ברמה הגשמית וכמו כן, לעשות תיקונים רוחניים. ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם מספר על הדרישות של אותה התקופה: "פת במלח תאכל, מים במסורה תשתה, על הארץ תישן ובתורה אתה עמל". אבל המקובלים על ידי העבודה הרוחנית שלהם ביטלו את התנאים הכל-כך קשים האלה, והשאירו לנו רק אמצעי אחד, את המאור המחזיר למוטב. ומאז הוא מספיק, כדי לממש את מטרת הבריאה.
ודאי, שהם משכו את המאור גם קודם לכן, כמו שכתוב: "בתורה אתה עמל", אבל זה בנוסף לעינויים. ואחר כך מחברי התלמוד פתחו את צינורות השפע עד כדי כך, שעכשיו אנחנו יכולים לנהל חיים גשמיים רגילים, אם אנחנו לגמרי שקועים בהשגת המטרה. במקרה כזה, המאור המחזיר למוטב בעצמו מביא אותנו לזה, שאנחנו לא נזדקק לשום מותרות ונסתפק בהכרחיות. המאור יוצר כזה מצב ואנחנו לא צריכים לחשוב ולדאוג לזה.
מתוך שיעור על המאמר "מהותה של חכמת הקבלה", 12.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
על הידיים של המקובלים הגדולים
הספרים המיוחדים האלה…
ספר או מסך מחשב?
