אנו חווים את המכה הראשונה של העולם האינטגרלי, שלתוכו הטבע רוצה להכניס אותנו, בכדי שנקבל אותו ונתחבר בקשרים טובים. אך אנו מסרבים לכך. קיימות שתי דרכי התקדמות ממצב שכזה: דרך טובה ודרך ייסורים. ניאלץ לפסוע באחת משתי הדרכים האלה או ביניהן. חכמת הקבלה עוזרת לבחור בדרך הטובה ביותר.
איננו יודעים כיצד לסדר את החיים בתנאים החדשים. למעשה, המכות עדיין לא החלו, ואילו אנו כבר שרויים בבלבול מוחלט ומנסים להמשיך להתקיים על ידי אמצעים ישנים. תהיה זו תמימות מצידנו לקוות לכך, שניתן לחזור לחיים הקודמים. על האנושות להבין, שאין דרך חזרה.
וירוס הקורונה הוא הפתרון.
אם לא נתחיל לדאוג לזולת, במקום לדאוג לעצמנו, הווירוס יימשך עוד ועוד ו"יחנוק" אותנו.
עלינו לחשוב על האופן בו אני דואג לבריאות של כל אדם, מבלי לייחס חשיבות לאם הוא קרוב אליי או לא.
נוצר רק כלי אחד, עשירייה. והמעגלים הרחבים יותר: הקבוצה העולמית של לומדי הקבלה וכל האנושות – זוהי אותה העשירייה, רק עם יכולת רזולוציה יותר גבוהה המאפשרת להשיג את הפרטים והייחודיות של הדבקות בבורא.
בגשמיות האדם יכול להיות חכם ובעל משקל בעצמו. אבל ברוחניות ישנה חשיבות גדולה הרבה יותר לקשר עם העשירייה, המעניק מילוי רוחני עצום. כמות התכונות השונות, שאנחנו רוכשים מהקשר עם אנשים אחרים קובעת את גודל הכלי הרוחני.
בגשמיות גודל הכלי נמדד על ידי הכמות: ליטר אחד, שניים, אלף… ככל שהנפח של הכלי גדול יותר, כך הכלי הוא גדול יותר. אולם ברוחניות גודל הכלי נמדד לא בנפח שלו אלא בכמות התכונות השונות הקובעות את יכולת הרזולוציה שלו: כמות הפיקסלים.
הווירוס לא ייסוג, יבואו צרות גדולות עוד יותר, עד שבני אדם יבינו, שהטבע מחייב אותנו להתנהגות אינטגרלית. התנהגות זו היא איחוד כללי, צריכה מושכלת, עבודה במידה שהכרחית לקיום החברה בלבד, והעיסוק העיקרי הוא החינוך והתקרבות בין כולם.
דווקא בחיבור בין הכוח החיובי לכוח השלילי מגיעים לדביקות. לא ניתן להגיע לדביקות ללא השנאה. אחרת, על בסיס מה ניתן לבנות איחוד, בהעדר בסיס של דחייה? צריכים להגיע למצב בו מחשבותיי ורצונותיי ייכנסו בין המולקולות שלך וילחימו אותנו זה לזה.
קראו עוד בטוויטר שלי.