ביטול עצמי: הכוח הטמון בנאיביות

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", ס' מ"ד: "שכל מדרגה שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר בין עליון לתחתון עד רום המעלות."

לא קיימת מדרגה שלא מתגלה בה האח"פ דעליון שיורד אליה. למעשה, האח"פ שמביא את האור, את החיים, זהו הבורא בתוכי. והאור שלו, "האור המקיף" (א"מ) נמצא ב"כלים" של האח"פ, זאת אומרת, בתוך הקבוצה.

בתוך גלגלתא ועיניים שלי אני מסוגל לבצע ביטול עצמי, ואת האח"פ אני יכול לא לבטל, אלא רק לבצע עליו "צמצום א'" (צ"א). במקרה הזה, אני משיג גילוי בדרגת ה"דומם". ויותר מאוחר, כאשר אני עולה גבוה יותר מעל הביטול העצמי, אני משיג את המדרגות הגבוהות יותר. במילים אחרות, אם דרך הביטול העצמי, אני מעלה את הדרגה השנייה, השלישית והרביעית לדרגה "אפס", ולדרגה הראשונה, אז עולה לדרגת "צומח", "חי" ו"מדבר".

כך, הביטול העצמי הוא הבסיס לכל. הרי הרצון לקבל שלי מלכתחילה הינו אגואיסטי, והוא לא נעלם לשום מקום, אלא ההיפך, רק בוער בי יותר ויותר.

שאלה: היכן בשרטוט נמצאת ה"נקודה שבלב"?

תשובה: עבור העליון, בגלגלתא ועיניים שלו. עבורי, בתוך האח"פ של העליון. ואני צריך להגדיל, להרחיב אותה, לחבר אליה את כל הגלגלתא ועיניים שלי במלואה, ורק לאחר מכן את כל האח"פ שלי. זאת נקודת החיבור שלי אל העליון.

אבל כרגע, אני עדיין לא מרגיש שום דבר בתוך ה"כלים" האלה, כי הנקודה שלי לא פעילה עדיין. היא מושבתת, כי אני לא חיברתי אליה את שאר הרצונות שלי. לכן היא בסך הכול רק נקודה. וכאשר אני אחבר אותן, היא תהפוך לגלגלתא ועיניים, ל"כיסוי" האור העליון.

לשם כך אני חייב לבדוק את עצמי, מתוך איזו דמות אני מציג את עצמי בפני החברים? האם מתוך ה"נקודה שבלב" או מתוך הרצון לקבל? כאן יש צורך לעשות בירור מדויק. אבל אנחנו עוד לא למדנו להבדיל אותם זה מזה, אנחנו מבולבלים, מעורבבים. ולכן אני חייב כמה שיותר חזק לדבוק בחברה, בקבוצה, באמצעות הביטול העצמי. אני חייב לבטל את עצמי כלפי החברים, שייכנס לתוכי כל האח"פ דעליון, שהם יטביעו בי את צורת חותמם בשלמות. רק כך אני רוצה להמשיך בדרך.

ה"פטנט" הוא לקבל את ההטבעה של הקבוצה, הרצונות, המחשבות, כוונות החברים. אני פשוט מסתכל עליהם ומקנא. מקנא בכך שהם יכולים, ואני לא. או שהרצון שלי הוא מדי גדול, או ההיפך, הם הלכו קדימה עם הרצון החזק, ואני עם הדחף החלש שלי עדיין לא מסוגל לזה…

כך או אחרת, אני נמצא איתם בחוסר איזון. ואם כבר הם כה גדולים בעיניי, אז להשתוות אליהם אני יכול רק בתנאי שחסר לי הרצון האגואיסטי והביטול שלו.

הרי רק בצורה הזאת אני עולה אל העליון, הרצון הגדול יותר מעלה אותי אם אני מבטל את עצמי לפניו. ולכן, כאשר אני מסתכל על הקבוצה מלמטה למעלה, אני מבין, שמה שחסר זה גם אגו וגם השתוות הצורה. אז מה עושים?

הגירוי הזה עוזר לי בכוח לבטל את עצמי במדרגה שלי היותר נמוכה, ובהדרגה לעלות אל החברים.

מתוך שיעור "הקדמה לספר הזוהר", 17.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להתמסר לשליטת החברים
להתכלל בעבודה עד לביטול עצמי
מה שחושך לאגו, בשבילי זה אור