קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר נ"ב, "אין עבירה מכבה מצווה": "אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב. אבל הרע שבאדם אינו נותן לו ללכת בדרך הטוב. אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי. אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע".
מדובר בבחירה שלנו. יש תוכנית המובילה למטרת הבריאה שצריכה להתממש. אנחנו לא יכולים לשנות את התוכנית הזאת, מפני שהניגוד בין ה"אור" ל"כלי" קיים כבר מתחילת הבריאה וחייב להסתיים, כך שבסוף ההתפתחות הם לא יעמדו זה כנגד זה, אלא יתמזגו לאחד שלם.
ולכן, ברור שההתפתחות הזו צריכה לכלול בתוכה את כל שלושת המצבים הללו: המצב ההתחלתי של הבריאה, תהליך התיקון והמצב הסופי, המצב של גמר התיקון. והדבר היחיד שאנו יכולים לעשות, זה להחיש את הזמן, לתפוס בצורה נכונה את כל המצבים, כלומר להצליח להצדיק ולרצות מראש. בזכות זה, אנחנו רוכשים הבנה והרגשה מי הוא הבורא וכיצד אנחנו יכולים להתחבר איתו ולהפוך להיות דומים לו.
אנחנו לומדים את הבחירה מתוך דוגמאות שונות. אך היסוד עצמו של הבחירה טמון בכך, אם אני מראש רוצה לקרב את עצמי למצבים העתידיים הצפויים לי בדרך, להחיש את ההתפתחות שלי, אני צריך להתרחק מהעבר ולהתקרב לעתיד בהתאם לציר הזמן של תוכנית ההתפתחות. זה אומר, שאני מתרחק יותר ויותר מהרצון האגואיסטי שלי ומתקרב יותר לרצון להשפיע.
ההתקדמות הזו תלויה בשנאה שלי לקבלה ובמשיכה להשפעה. מצד הטבע, הבורא דוחף אותי לכך בעזרת כוח האור, כשהוא כל פעם מגלה לי עוד ועוד מכות מהאגו שלי. לכן אני מרגיש ייסורים, רע, ולכן אני שונא את האגו שלי. וכהפכיות לרע הזה אני מתחיל לאהוב את מעשי ההשפעה, את החיבור שבו כנראה יהיה לי טוב יותר. כך הטבע, הבורא, כוח האור, מקדם אותי.
וכאן בדיוק טמון חופש הבחירה שלי: עד כמה אני אוכל להגביר את "הכרת הרע" שלי המתבטא בשנאה לרע. את זה אני יכול לעשות בעזרת הסביבה. אם הסביבה תתחיל לספר לי על הרע יותר ממה שהשגתי על ידי המכות האישיות, אני אתרחק מהר יותר מהרצון האגואיסטי שלי ואשתוקק להשפעה. לכן אני צריך לקבל מכל מקום, מכל הכיוונים, אלפי דוגמאות המוכיחות עד כמה האגו הוא רע וההשפעה היא טובה.
הסובבים שלי צריכים לתת לי לראות את זה ולהרגיש, "לשטוף לי את המוח". בסופו של דבר, תבער בי שנאה לרע ואני אתקדם מהר יותר ממנו להפוך ממנו, לטוב. לכן כתוב: "אוהבי ה' שנאו רע". מזה אני כבר אדע מה עליי לעשות, כיצד להפוך את הרצונות שלי שאינם נעלמים, שיהיו הפוכים על ידי השימוש החדש.
אני רוצה שיהיה לי טוב! ואם לשם כך אני צריך להשפיע, אני מוכן להשפיע. אם צריך להתייחס טוב יותר לאחרים, אז אין ברירה, אני מסכים להתייחס אליהם טוב יותר כדי שלכולנו יהיה טוב.
בדומה לזמנים של מלחמה או מצבים קשים אחרים, שבהם האנשים הופכים להיות קרובים יותר זה לזה, כיוון שמרגישים שכך יהיה טוב יותר לכולם. האדם מרגיש שבסופו של דבר לו עצמו יהיה טוב יותר.
כך, מ"לא לשמה" מגיעים "לשמה", בהתחלה האדם בצורה אגואיסטית מכיר ביתרון של יחס טוב, כשהוא מבין שאין לנו ברירה ואנחנו צריכים להתחבר זה עם זה, יותר להתאים למנגנון הטבע, להפסיק להזיק זה לזה. ובסופו של דבר, דרך זה הוא מתחיל להרגיש שבחיבור טמון כוח מיוחד, מצב חדש מיוחד, שהוא לא חווה קודם מעולם.
כמו בעת חיבור של שני אנשים, שבהתחלה רק משתדלים לא להזיק זה לזה ולגרום תענוג זה לזה, ואחר כך לפתע מתחילים להרגיש שיש ביניהם משהו גדול יותר – רגש שהם לא חוו מקודם. כך מ"לא לשמה" באים "לשמה". וכל זה בזכות הגדלת השנאה לרצון להנות האגואיסטי, לפירוד.
ידיעות קודמות בנושא:
משחק עם הבורא
המגמה הרוחנית
להפוך את כל הרע לטוב
