הייחודיות הלשונית

שאלה: בפסיכולוגיה המודרנית ישנן כמה שפות: למשל, שיחה ישירה או מטאפורה פסיכותרפית, שמשמעותה היא, שלכל אדם בונים מעין סיפור (מטאפורה), שבעזרתו הוא מתגבר על הבעיה שלו. הסיפור הזה חודר לתודעת האדם באמצעות השפה הזאת.

אני יודע שאתם משתמשים בשפות שונות בלימוד. איפה ואיך ניתן להשתמש בהן בצורה טובה יותר?

תשובתי: יש לנו הרבה מאמרים על החינוך האינטגרלי: על התנועה לכיוון האינטגרציה, על האיחוד, על יציאתו של אדם מה"אני" ל"אנחנו", מ"אנחנו" ל"אחד", ובמקום זה מופיעה אחדות – פשוט אחדות. ובהתאם לכך מספר עצום של דוגמאות, דמויות.

אך אין לנו סיווג לשוני, כיוון שאנחנו לא משתמשים בגישה הפסיכולוגית המקובלת היום, אף על פי שאנחנו תומכים בה ושמחים שהיא התפתחה במידה כזאת שאנחנו יכולים להתקדם בעזרתה.

אין לנו מערכת כזאת. אני מקווה שכשהפסיכולוגים יבואו אלינו, "יתנתקו" מהמגבלות שלהם וילמדו את המגבלות שלנו, אז הם ייצרו טבלאות קונקרטיות ותוכניות עבודה.

אין לנו את זה. כיוון שאנחנו סבורים שעבודתנו כל כך מגוונת ונעשית בחברה שמשתנה בצורה תמידית, בנסיבות משתנות, שאנחנו כל פעם משתמשים בחומרים שונים. אנחנו מאוד גמישים. אפשרי שבשיעור אחד בשיחה הקבוצתית, בדיון אחד, אתם תעברו כמה מצבים כאלה, שלא ייכנסו לשום מסגרת ברורה של התנהגות שגרתית עם הקבוצה.

אני רואה את זה בשיעורים עם תלמידיי, כשאני מנהל שיחה פרונטלית, שיש בה שאלות. שיחה כזאת כוללת חומר ברמות שונות לחלוטין, ודמויות שונות.

הערה: אחת מהשפות היא הומור, בדיחות, וכן הלאה.

תשובתי: בשפה הזאת משתמשים כל הזמן, בכל מקום אפשרי, אך רק במידה כזאת, שאתם רואים שהיא אכן יכולה לשחרר את האווירה, לעזור בחיבור, כי זאת המטרה היחידה. זאת אומרת, אתם משתמשים כאן בכל דבר שעוזר.

הומור זה מצוין, כיוון שהוא מרגיע. הוא משחרר את התת-מודע, וגורם ליציאה "מתוך עצמו" אצל האדם – הוא יוצא למדרגה אחרת.

ההומור פותח את האפשרויות האחרות לחלוטין לתקשורת, לחשיבה. הוא משרת כאמצעי לעלייה למדרגה הבאה. הוא כל כך לא קונקרטי, שבתוכו נוצרת כבר המדרגה הבאה של התפתחותנו, ולכן שימוש בהומור מאוד מקובל אצלנו.

מתוך שיחה מס' 11 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קשיי תרגום
הפסיכולוגיה של הנשמה
שיחה על הומור