הוא בכל מקום. אז איפה אני?

בעל הסולם, מאמר "החירות": "באופן שאנחנו מסורים בידיהם של ארבעה גורמים הללו, ממש כחומר ביד היוצר".

אנחנו מוקפים מכל הצדדים בהשפעה מלמעלה. הבורא שולט עלינו באופן מוחלט ונוקשה, כשהוא מפקח על כל הערוצים, הפנימיים והחיצוניים, ברצונות ובמחשבות, בהרגלים ובטבע. אין לנו שום דבר משלנו, ואפילו המילים האלה שלי מאורגנות על ידו.

אז מהי הבחירה החופשית שלנו? הרי אנחנו לא יכולים לייחס חופש לשום חפץ, לשום פעולה ולשום מחשבה, לאף חלקיק של הרצון לקבל. הבורא ברא אותו, הבורא משפיע עליו בצורה נרחבת, אז מה בו יכול להיות חופשי?

לכן בני האדם הגיעו לתיאוריות של שתי רשויות ופוליתיאיזם, שעליהן כותב בעל הסולם במאמר "השלום". קשה להסכים עם כך שקיימת רק רשות אחת ש"מכסה" את הכול. אם הבורא הוא אחד ויחיד, אם אין עוד מלבדו, אם הכול תלוי בו, אז אני נמצא בשליטתו המוחלטת וכביכול לא קיים, אלא מתמוסס בתוכו. עדיף כבר שיהיו שתי רשויות: טובה ורעה. זה כבר מובן, ביניהן יש מקום גם בשבילי, יש לי אפשרות להשפיע על משהו.

ובכל זאת, בשלב כלשהו אני מבין שמאחורי כל ההשפעות עליי מסתתר מקור אחד. זוהי לא דמות שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אלא שכל, רגש, משהו אחד. ואני צריך רק לגלות לשם איזו מטרה הוא משפיע עליי, מה הוא רוצה ממני. לאיזו צורה אני צריך להגיע בהתאם להשפעות שלו?

אם אני אדע מה הוא רוצה ממני, אני אדע אותו עצמו. בשביל מה? סתם כדי לערוך היכרות או כדי לבצע את רצונו?

מה היה רצונו בכך שהוא ברא אותי? מה הוא רוצה בכך שהוא מנהל אותי בצורה כזאת? אם הוא רק רוצה שאציית לו, אז עדיף כבר לא לדעת שום דבר, אלא פשוט לפעול בהתאם להוראות שהתקבלו. אבל אם הוא באמת רוצה שאשיג אותו, שאגלה אותו – אז אני צריך להשתמש בכל הפעולות שלי לשם המטרה הזאת, ולא לבצע אותן בצורה אוטומטית.

אם כן, מוטלת על האדם עבודה רבה ביחס לסיבה הראשונית של הכול. וזאת העבודה היחידה שלנו: כל הזמן לחדד, "ללטש" את היחס אליו. מי הוא? מה הוא רוצה ממני? למה הוא גרם לי להגיב בצורה כזאת? אני כל הזמן עולה במדרגות היחס ומברר מה הוא רוצה לתת לי על ידי זה. והוא רוצה, שבזכות ההשפעה אליו, אני אבין אותו.

אני ממשיך את השרשרת הזאת, וכל הזמן מעלה את דרגת הדרישות שלו ממני. בדרך הזאת אני צריך להצדיק את הרע בדיוק כמו את הטוב. כי שניהם הרי נובעים ממקור אחד. אני צריך להבין מדוע הוא מפצל את ההשפעה שלו לשניים, שבזכות זה אני יכול לבדוק את עצמי, לבחון את עצמי ולכוון את עצמי. עבורו הכפילות הזאת אינה קיימת, ואילו המציאות שלי נחלקת להשפעה וקבלה.

בסופו של דבר, אנחנו צריכים כל הזמן לגלות את המושג "אחד", ולא יותר מזה. אם הייתי שם לב לכך, הייתי רואה שאין בחיים שלי שום דבר חוץ מזה. אפילו בעולם הגשמי הכול מסתכם בבירור הזה, שמגלה את האיחוד, את הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 22.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מי מנענע אותי?
רק הקבוצה ממקדת אותך בעיקר
הכוונון העדין לתדר הנכון