הבירור שתמיד נמצא איתך

שאלה: איך אנחנו צריכים לצאת מהשיעור כדי להמשיך בעבודה הפנימית במשך היום?

תשובתי: אני מקבל את הכול מלמעלה וצריך להכין את עצמי לבירור מקסימלי ובלתי תלוי.

צריך לחלק כל מצב לשני חלקים. מצד אחד, הוא הגיע מהבורא, ואני לא רוצה לקלקל בו משהו עם הרצונות, המחשבות והרגשות שלי. ומהצד השני, אני מבין שאין לי מה להרגיש חוץ מאת הכלים של עצמי. אז איך אני עושה את זה?

ניתן לבצע את המדידה רק בשיטה אחת: הרגשה כנגד הרגשה, כוונה כנגד כוונה. וכדי לא להיות סובייקטיבי, אני צריך תמיד לכייל את עצמי לפי תקן מסוים, לפי הקבוצה. לכן, אני צריך להשקיע מאמצים, להתכלל עם הרוח הכללית של הקבוצה, וכלפיה לבדוק: טוב לי או רע לי, איך אני מפרש אם זה טוב או רע, וכך צריך להתקדם.

אני עורך בירור פנימי תמידי, דורש את המאור המחזיר למוטב דרך הקבוצה, ומשתדל בעזרתו לערוך את הבירור בצורה שתגרום לי להרגיש את עצמי במצב הפוך. לשם כך, אני צריך קודם כל להשתדל להצדיק את הבורא, אפילו אם רע לי. ולאחר מכן אני משתדל לעלות עם הכוונה הזאת למצב הטוב, אבל לא לשם תענוג, אלא מפני שבכך אני מדמה את עצמי לבורא לפי השתוות הצורה. הרי המטרה שלו היא להיטיב לנבראיו.

בכך אני מסיים את הבירור שלי. וכך זה קורה בכל פעם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 22.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כל העבודה היא בבירורים
לא שופטים לפי ההרגשה
טוב ומיטיב