קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבורא נטע בנו תכונה מיוחדת שנקראת "בושה". אם אני מגלה שאני מקבל ממישהו, אני "מתבייש", מאחר וזה פוגע ב"אני" שלי, במעמד שלי, בהרגשת האישיות שלי. הרי הבורא ייצר אותנו על ידי האור שלו, ואנחנו מגיעים מהמקור המאוד גבוה הזה, והרגשת העצמי כמקבל היא מנוגדת לאור. לכן אנחנו מרגישים את עצמנו כמושפלים.
רק בהמה אינה מרגישה את עצמה מושפלת. הכלב אוכל את החתיכה שזורקים לו ללא שום בושה. אם נזרוק באופן זהה משהו לאדם, אז הכול תלוי באיזה מצב הוא נמצא. אם הוא גווע ברעב ויציל בזה את חייו, כלומר ירד מדרגת האדם לדרגת הבהמה, אז גם הוא לא ירגיש בושה. או שהבושה היא לא בראש מעייניו עקב הייסורים, או שהוא גדל בתנאים שבהם לקבל זה דבר טבעי.
אך אם ניתן נדבה לאדם, אשר יש לו גאווה והרגשת עצמית, הוא ירגיש את עצמו נעלב. הבורא בכוונה ברא אותנו כך, כדי שאנחנו נרגיש עד כמה הרצון לקבל שלנו הוא בזוי ואפסי ביחס לרצון להשפיע של הבורא, וההבדל הזה ייתן לנו את הכוח לעלות.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 07.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
בושה החזקה ממוות
הדרך מגן עדן וחזרה
בושה זו מדרגה רוחנית
