האור מתהווה בחצות

זוהר: פרשת תולדות, סעיף י"ד: כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל (ישנן) ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים. מי המה המברכים אותו? עבדי ה'. ומי המה שברכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים, שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות הלילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.

בחכמת הקבלה "חצות" אינו תואם לזמן הנקבע לפי השעון האסטרונומי, בהתאם לסיבובי כדור הארץ, אלא למצב שבו האדם בונה את החושים (הכלים) הרוחניים שלו.

אם המדרגה הקודמת שלו כבר מוצתה במלואה הוא שוהה בחשכה, כמו זרע הנרקב באדמה. זהו תנאי מחייב לרכישת המדרגה החדשה, כדי שמצבו הקודם יהיה כרקוב בעיניו. אז האדם מתחיל לראות בחשכה את המדרגה החדשה, שאותה האור העליון מעצב לו. בינתיים, בתכונותיו הנוכחיות, היא נראית לו כחושך. כי הרי כל מדרגה שבאה היא השפעה גדולה ביחס לרצון שאינו מתוקן אשר נגלה בפניו. מצד אחד מאיר לו אור גדול, ומצד שני מתגלה בו רצון נוסף שאינו מתוקן.

המדרגה החדשה כבר קיימת בו, רק שהוא מרגיש אותה כחושך – חוסר אור בתוך הרצון. הרצון הנוסף שלו עדיין אינו מתוקן ולכן האור מורגש כחושך, ואז האדם מחפש כיצד לשנות את היחס שלו למציאות שבה הוא נמצא. כי המציאות בפני עצמה היא תמיד החלק של המלכות המתוקנת, שפעם אחר פעם מתגלה לו יותר ויותר. האדם כל פעם משנה את תפיסתו, את הרגשתו, את הכרתו, ואז דורש את המאור המחזיר למוטב, לא בכדי שהמציאות תשתנה, אלא בכדי שתשתנה תפיסת המציאות שלו.

אדם כזה נקרא "עבד ה'", מאחר והוא מבין שבכל מצב הכול מגיע מ-"אין עוד מלבדו". כתוצאה מהתיקון שהוא עושה בתכונותיו (בכלים שלו), משתנה רק תפיסת המציאות שלו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אור וחושך
כל העבודה נעשית בלילות חשוכים
החושך המלא באור!