קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: ככל שהאדם נדבק יותר ברב, בקבוצה ובלימוד, אז הרצון לקבל שלו גדל יותר…
תשובתי: ודאי. אחרת, איך אתה תגדל? לכן נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו".
שאלה: אז איך אנחנו מצמצמים את הרצון שלנו?
תשובתי: אני לא מצמצם את הרצון עצמו, אלא את השימוש בו. אני לא רוצה שהרצון שלי יקטן או ייעלם לגמרי. לא, אני מתייחס אליו, מה שנקרא "עם כל הכבוד הראוי לו", באהבה, ולא בשנאה, כי הוא הרי "עזר כנגדו". אני עובד על עצמי בצורה הכרתית ומשתדל לשמור על כל הגבולות של הרצון שלי, על כל האבחנות שלי. הם הופכים עבורי לאוצר אמיתי ואני מקנה להם חשיבות רבה מאוד.
אז כל החיים שלי הופכים להיות למשהו מאוד חשוב, מורכב, בעל ערך רב. לפני, כאילו במשחק, חולפים חלקים של מנגנון מורכב מאוד, ואני לא מנטרל אותו, לא מצמצם אותו, אני רוצה להתעלות מעליו. וזוהי העלייה במדרגות הרוחניות.
הצמצום עצמו נעשה על ידי האור, ולא אני עושה את עבודתו. זה כמו להתנזר, ואין כאן שום דבר טוב. אנחנו צריכים לקבל את הדברים כמו שהם באים ולהתעלות מעליהם, ואחר כך להשתמש בהם בצורה נכונה.
שאלה: כיצד זה מתרחש? כי הרי פשוט מאוד "לטבוע" בתוך הרצון?
תשובתי: אני כל הזמן מבקש להיות ב"אמונה למעלה מהדעת", ב"קו האמצעי". הרצון שלי שמעליו אני מתעלה, זה "קו שמאל". ההשפעה שאותה אני משיג, זה "קו ימין". והסדר של היחסים ההדדיים בין השפעה וקבלה, נקרא "קו אמצעי". המנגנון הזה, עולה יותר ויותר למעלה, כמו על ידי גֵ'ק (מַגְבֵּהַּ).
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 10.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עיבוד הרצון
סירוב עם אמירה נסתרת
להבדיל את האגואיזם הרע מהרצון הטוב
