סירוב עם אמירה נסתרת

הקבוצה קיימת כדי לגלות את הבורא, את הכוח שמשפיע ופועל עלינו. על ידי זה שנצמדים אליו, נתעלה מעל לקיום הגופני, נרגיש את החיים הנצחיים ונזרום בזרם האין סופי והבלתי נדלה שלהם. הגופים מתחלפים מדור לדור, ואילו אנחנו מסדירים את הקשר עם הנשמה ושורים בתוכה מאוחדים לנצח.

אפשר להשיג את זה רק בדרך של חיבור ואיחוד. ואפילו שאין בכוחנו להתלכד בעצמנו, האור העליון, הבורא, הוא שמאחד אותנו, אבל בעזרת הקבוצה אנחנו יכולים לגלות את הצורך, את הנחיצות בזה. דרוש לנו רצון גדול, נחיצות גדולה באור שיאחד אותנו. אז באילו נסיבות אנחנו נרצה את זה? דווקא במצב המפורד.

זאת הסיבה מדוע בקבוצה מתגלה השליליות: התנגשויות, פירוד, ניכור בין החברים. ואנחנו צריכים להיות מוכנים, צריכים לדעת שכל הדברים האלה מתגלים כדי שמעליהם אנחנו נסדיר את הקשר ונתאחד זה עם זה.

בסופו של דבר מצטיירת כזאת תמונה: למטה האגו מפריד בין החברים, ולמעלה אנחנו מתחברים על ידי אהבה הדדית. יחד עם זה, אחד לא מפריע לשני. אפילו שאני לא מסתדר עם החברים, אפילו שיש בינינו קונפליקטים מסיבות שונות, כל זה מתרחש ברמת האגו האנושי שמפריד בינינו. ומעליו אנחנו מותחים קשרים של אהבה.

האגו כל הזמן גדל ואנחנו צריכים להשקיע יותר ויותר מאמצים כדי להחזיק בקשר מעליו, מעל לקנאה, שנאה, תאווה, גאווה ושליטה. אני מחבק באופן פנימי את החבר למרות כל מה שיש לי נגדו.

כאן העיקר זה, שהאהבה לא תבטל את האגו, כדי ששניהם ישיגו עוצמה גדולה בהתנגדות שלהם. האגו זו ה"מלכות", והאהבה זה "כתר". אנחנו לא יודעים מראש איזה מתח, פער, צריך להיות ביניהם, אבל בסופו של דבר זה צריך להרכיב עשר ספירות ראשונות מלאות. אז אני אקבל כלי שבו אני ארגיש את העולם הרוחני, את הבורא, את האור.

זה יתרחש רק בתנאי שבתוכי כבר גדל ה"כתר", כלומר, הרצון לאהוב את החבר, מעל לשנאה הגדולה, במידה מספקת ליצירת עשר ספירות ראשונות.

ולכן את כל הבעיות ביחסים ההדדיים בינינו צריך לבחון כדחפים שדוחפים אותנו קדימה. כל "תקלה" מעידה על כך שאנחנו ראויים עכשיו להגביר את האהבה ואת הקשר בינינו. אם לאדם אין את האפשרות הזאת, את הידע הזה, את המכשיר שמאפשר למתוח קשר מעל לדחייה, אז לא מגדילים לו את האגו והוא חי חיים רגילים. רק מאיתנו האגו הגדל דורש כל הזמן להיות בקשר הדדי.

בכנס אנחנו עשינו עבודת חיבור גדולה, אנחנו הרגשנו איך זה להיות יחד, בחום ובהשתתפות הדדית. ואחר כך אנחנו נרגיש איך הרצון נחלש, איך המתח פוחת ושורה האדישות. כך גדל האגו, בכך ששואל שאלה "הגיונית": "בשביל מה לך כל זה? חגגנו מספיק…".

עבור האדם זאת הרגשה טבעית לגמרי, והוא לא מבין שכך משחקים איתו מלמעלה, בכוונה מגדילים את האגו בזה שמזמינים דחייה, אדישות ועייפות. הכול נעשה בכוונה, כדי שהאדם יתגבר על המכשולים. תשתדלו לא לשכוח את זה, תעשו לעצמכם סימן, תנסו להבחין איך הכוח היחידי שקיים מלמעלה משקר לכם ומבלבל לכם את המוח, כדי שאתם תתחילו להבין מעל למצב הרוח שלכם "מאיפה נושבת הרוח", ותגיעו אליו.

בזה שהוא דוחה אותנו, הכוח הזה רוצה שאנחנו נרצה אותו. כך גם אישה מחזרת אחרי הגבר, כאילו שלא נותנת להתקרב, דוחה אותו, כדי להצית בו את הרצון. כך גם בחכמת הקבלה המצב הזה נקרא "ריקוד": אנחנו שוב ושוב מתרחקים ומתקרבים, עד שהרצון יתחזק לעשר ספירות מלאות, ואז הבורא יתגלה לנו ואנחנו ניצמד אליו בחיבור אמיתי.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס ברזיל, 06.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שני סוגים של אגו
כיצד עובדים עם ההפרעות?
שני עולמות