אפילו טום וג'רי איבדו את התום

לפעמים אני מתגעגע לסרטים של פעם, לפחות היה בהם מעט טוב, רמז למוסר השכל. קחו לדוגמה את סרטי טום וג'רי: הם התחילו מעכבר חביב וחתול אכזרי, שתמיד לבסוף בא על עונשו. אבל עם השנים, גם העכבר הפך את עורו. היום, הוא כבר ממש נחש…

(הקטע לקוח מתוך שיעור על כתבי הדור האחרון של בעל הסולם, מתאריך 26.12.07 – לצפייה בשיעור המלא)

לאחרונה נתקלתי במחקרים פסיכולוגיים האומרים שעד גיל שנתיים נוצרות בילד כל תבניות ההתנהגות – בהמשך חייו הוא רק מפתח ומשכלל את מה שקלט מהסובבים אותו בשנתיים הראשונות לחייו. תארו לעצמכם כמה מתוחכמים עלינו להיות כדי להראות לילדינו תבניות נכונות של התנהגות, ממש מגיל אפס, שכן הרגל נעשה טבע שני.

העניין הוא שכולנו מעין קורבנות אונס. החברה לא שואלת אותנו "מה נרצה לרצות", אלא מכתיבה לנו זאת, מבוקר ועד ערב. במבה, ביסלי, מאזדה או שברולט – אתה פשוט חייב את זה לעצמך. אבל כשזה נוגע לחינוך של הילדים שלנו, כאן מוטלת עלינו, ההורים, החובה לבחור לאילו תבניות התנהגות ולאיזה ערכים אנו חושפים את ילדינו.

סרטים של פעם
נביט למשל במשחקים או בסרטים שילדינו צופים בהם. לא תמצאו כמעט אף סרט מצויר שלא מכיל אלמנטים של זלזול בזולת, לעג לאחר, צחוק על חשבון סבלו של השני. תמיד יהיה שם אחד שסובל, ואחד שנהנה מזה. הכול מבוסס על הנאה מביטול הזולת.

ברגעים כאלה, אני נזכר בסרטים של פעם. לפחות היה בהם מעט טוב, רמז למוסר השכל. קחו לדוגמה את סרטי טום וג'רי: הם התחילו מעכבר חביב שבזכות חכמתו נמלט מן החתול האכזרי, שזמם להציק לו ותמיד בא לבסוף על עונשו. אבל עם השנים, ועם התסריטאים שהפכו ליותר ויותר אגואיסטים, גם העכבר הפך את עורו. היום, הוא כבר ממש נחש, שחורש מזימות כיצד להפיל בפח את החתול המנומנם והטיפש – כיצד לגרום לו סבל. פחות מזה, כבר משעמם אותו. וגם אותנו.

זמן להתבגר
נכון, כך נוצרנו, כיצורים שחושבים רק על עצמם, אבל היום הטבע דורש מאיתנו להתבגר. המציאות מחייבת אותנו להכיר בכך שכולנו חלקים משלם אחד גדול ויפה, ולהתחבר אליו. אחרת, לא נוכל לשרוד את המאה ה- 21.

ואל תגידו לי שהדבר נשמע אוטופי, בלתי אפשרי – כך בדיוק נוצר העם שלנו. זה התחיל עם איש אחד חכם, אברהם שמו, שגילה כי החוק העליון של הטבע הוא אהבה, הדדיות, איחוד, והמשיך עם עוד ועוד אנשים שהתחברו לרעיון הרוחני.

ילדים של הטבע
הילדים גדלו לתוך חברה שחיה ערכים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "כאיש אחד, בלב אחד", וקיבלו זאת בצורה הטבעית ביותר. וכך, עם השנים, נוצרה קבוצת המקובלים הראשונה בהיסטוריה. לימים נקראה הקבוצה "עם ישראל", על שם שאיפתה להתחבר ישר-אל כוח האהבה של הטבע.

על מה שקרה איתנו אחר כך, עם התפרצות האגו שנקראת "חורבן", אכתוב ודאי ארוכות בקרוב, אבל השורה התחתונה היא – אפשר אחרת. ולא רק שאפשר, היום כבר אין ברירה. הרי את הידיעות המעציבות שמציפות בכל רגע את מדורי החדשות כולנו מכירים היטב. אז אם לא עבור עצמנו, לפחות בשביל הילדים.

למי מכם שרוצה לקרוא חומר נוסף בנושא השפעת הסביבה על האדם, אני ממליץ בחום על מאמר "החרות" של בעל הסולם, שהבן שלו, הרב"ש, הוא המורה שלי. ואם יש לכם ילד או ילדה (בבית או בתוך הלב…), אולי תמצאו עניין באגדה שכתבתי לפני כמה שנים – "הקוסם".