אני מוסר לכם את חיי!

שאלה: למה תחת לחצים של מצבים קשים וסבל, לא יכול להתפתח באדם האינסטינקט של אהבה לזולת, כפי שזה מתרחש אצל בעלי החיים? הרי זה נראה הכי טבעי ואבולוציוני?

תשובה: אם בני האדם היו באותה דרגת התפתחות כמו בעלי החיים, באמת יכול היה להתפתח בהם אינסטינקט כזה, כמו לדבורים, נמלים ותאים בגוף. פתאום תא אחד בגוף מרגיש באופן כלשהו, שאם הוא לא יתחבר לתא אחר ואחר כך לתאים נוספים, הוא יפסיד את כוח החיות שלו. כלומר בתוך התאים, שהיו בפירוד זה מזה, הופיעה הכרת הרע: "כדאי לנו להתחבר, ובזכות זה נחיה הרבה יותר וטוב יותר ".

בתהליך ההתחברות התאים הבינו את יתרון האיחוד במידה כזאת כך שהחלו להתחלק לפי "התמחויות": חלק מהם הפכו לתאי לב, חלק לתאי ריאות וחלק לתאי מוח, כאשר כל איבר אינו מסוגל להתקיים בנפרד. כלומר כל איבר בטוח, שכל שאר האיברים ידאגו לו.

בעבר כל תא יכול היה להתקיים בפני עצמו, בתוכו. אבל באיחוד ביניהם הם גילו שהתמחות של כל תא בתפקיד מסוים מולידה קיום מושלם יותר. אלא שלשם כך כל אחד מהתאים חייב לוותר על החיים האישיים שלו, ולחיות את חיי האיבר כולו!

"…אני מוסר לך את חיי, כי אני מפסיק להיות הלב, עכשיו אתה תהיה הלב שלי, והוא המוח שלי, והאחר הריאות שלי ואני אהיה העין. אני מוסר לכם את חיי! הריאות נושמות, לעצמן הן כמעט ולא זקוקות לחמצן. אבל כל הגוף אינו מסוגל להתקיים ללא חמצן ואני בטוח לחלוטין שהראות יספקו לי חמצן, כי הרי אנחנו, כולנו – בערבות"!

כך תאים קטנים אוניברסאליים (תאי גזע) הפכו לתאים מסוגים שונים: תאי מוח, תאי ריאות ותאי לב, נוצרו איברים, והחלו להתפתח גופים חיים.

הביולוגים סבורים, שהתפתחות כזו נוצרה "מעצמה". אבל למעשה תהליך זה מתקיים על פי סדר יציאת "הרשימות", שהם גנים בעלי מידע, שמלכתחילה נבראו בטבע.

לאיחוד כזה אנחנו מחויבים להגיע עכשיו בחברה האנושית!

ידיעות קודמות בנושא:
ברוס ליפטון (ארה"ב): "כולנו כאחד"
נקודת המפנה בהתפתחות שלנו
האבולוציה – לקראת השגת הבורא

ידיעות נוספות במדורים: משבר עולמי, אדם הראשון