קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מחקר (אוניברסיטת אמורי, ג'ורג'יה) הוכיח, כי בעת הקריאה המוח מגיב לתיאורים של ריחות ותנועות כאילו זה היה אמיתי. במהלך הצללת המילים שתיארו את תהליך הפעולה (לדחוף, לזרוק, להעיף, לשבור) התעוררה פעילות באזור המוטורי של קרום המוח, שאחראי על התיאום של תנועות הגוף. למוח אין שום הבדל האם האדם רואה איזשהו תהליך או קורא עליו – בכל אחד מהמקרים יש גירוי באותו האזור הנוירולוגי.
התייחסותי: אנחנו קיימים כיצורים נצחיים במרחב נצחי, שממנו אנחנו מרגישים רק שברים בהתאם להתפתחותנו. חכמת הקבלה נועדה לפתח אותנו עד לגילוי מלא של כל מה שקיים. בתהליך ההתפתחות אנחנו משנים את ההרגשה העצמית ואת הרגשת העולם החיצון עד להרגשה של כל מה שקיים בתוך אחד שלם – האין סוף. כעת אנחנו נמצאים בתקופת המעבר מתחושת העולם שלנו (התלת ממדי, זמן-תנועה-מקום-מקור החיים) לתחושתו בעשרה ממדים (שלושה קווים, "צמצום ב'" וכן הלאה) ואז, בגמר התיקון – לאין סוף.
ידיעות קודמות בנושא:
כל השינויים הם בתוכי ולא מחוצה לי
העין רואה יותר מאשר המוח
להשתחרר מתוך תמונת העולם האגואיסטית
