קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: נאמר: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אז מה מסמלת הערבות, אם לא ניתן להאמין לא בעצמך ולא בחבר?
תשובתי: מובן שאינני יכול להאמין בעצמי. אך אין זה שייך לחברים. הקבוצה היא לא אוסף של אנשים שהגיעו עכשיו לשיעור הקבלה היומי. הקבוצה היא החיבור הפנימי בין הנשמות. הבורא ברא רצון/כלי הנקרא "עולם אין סוף", בו נמצאות הנשמות. הנשמות האלה מחוברות יחד למערכת יחידה, לנשמה אחת המלאה באור אין סוף.
אך את המערכת הזאת מוסתרת על ידי המסך, המסנן, דרכו אתה רואה אותה כמקולקלת, שבורה. בפנים היא מושלמת ומלאה באור אין סוף, אך אתה רואה אותה עכשיו כמקולקלת. אחר כך, מאחורי המסנן הבא, היא נראית לך עוד יותר מקולקלת.
סך הכול, מהמצב הראשון של עולם אין סוף, ועד למצב האחרון העולם שלנו, קיימות 125 מדרגות, מסננים, הסתרות של המצב האין סופי. לכן אתה מסתכל על הקבוצה בראייה הארצית שלך וחושב: "מי הם בכלל?… אני לא פחות טוב מהם בשום דבר! האם הם בכלל מאוחדים? – לא. האם הם רוצים להתחבר? – לא. האם הם מבינים משהו? – לא. תנו לי את הקבוצה של רבי שמעון, שָם אני מוכן להיות תינוק בידיים שלהם! ואלה… מי הם בכלל?…".
אך אין זה נכון בכלל, הכול תלוי ביחס כלפי החברים. אם האדם חודר דרכם, כך שרוצה להתחבר לא עם מה שהם מהווים בפני עצמם ומה שמבינים הגופים הפיזיים שנמצאים עכשיו בהסתרה, אלא מתחיל להתייחס אליהם כאל קבוצה הנמצאת באין סוף, באיחוד שלם, רק אז הדבר נעשׂה, הוא מצטרף אל המצב המושלם הזה. כך רבי יוסי בן קיסמא לא היה יכול להסתדר ללא תלמידיו המתחילים. האם הם רוצים רוחניות במקצת? – זה מספיק כדי שדרכם הוא יכול היה לחדור לאותו המצב הרוחני, איפה שהם מחוברים כאיש אחד בלב אחד. למרות שהם בעצמם עדיין אינם יודעים זאת.
זה נקרא סביבה, קבוצה. אך אני בעצמי נמצא שם, איפה שאני יכול לתאר את עצמי. ואז אני מתאר את עצמי נגד הסביבה האידיאלית והמושלמת שממנה אני יכול לקבל הכול. ורק דרכה אני מקבל את כל הכוחות. לכן הקבוצה היא לא אוסף של אנשים פיזיים, אלא התכונה הפנימית הרוחנית שלי.
לחיים:)