אל החברה של החופש היציב

דעה: (מתוך הדו"ח בסימפוזיון הבין לאומי "זמן ומקום באבולוציה של המערכת הגלובלית. טבע – חברה – אדם")

מן הצורך אל החופש – קשה לעלות על הדעת את ההיגיון, התיאוריה והשיטה שיוצרים מערכת שלמה, תפיסת עולם מדעית, המאפשרת לאנושות לבצע את המעבר מתחום ההכרחיות לתחום החופש ממנה.

בשביל ההתפתחות היציבה דרוש מעבר – המעבר להתפתחות היציבה של החברה, זו התנועה של האנושות מעולם החפצים לעולם הערכים הרוחניים. מהעולם הנשלט על ידי הצורך והרעיון לקחת, אל עולם שבו ישלוט הרעיון והצורך לתת לטובת הזולת והאנושות כולה.

וזה יציל אותנו מהאסון – רוב האנשים הנורמליים יגידו שמעבר כזה הוא בלתי אפשרי כיוון שהוא סותר לחלוטין את המציאות שסובבת אותנו. אבל דווקא המציאות הזאת נמצאת במשבר מערכתי עמוק שהביא את האנושות לסף אסון.

לכן חייבים לעשות את הבלתי אפשרי – לכן הדרך הטובה ביותר לשמור את כדור הארץ לדורות הבאים, זה לחנך אנשים שמסוגלים לפתור את בעיות המעבר להתפתחות היציבה בצורה יצירתית, כלומר, להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.

בכמה שיותר קטגוריות משתמשים בחיפוש יותר טוב – לכל תהליך היצירה מקבילים שני סוגים של היגיון:

• ההיגיון של המחקר (החשיבה) – מהטבע אל הרעיון.
• ההיגיון של התכנון – מהרעיון אל הטבע.

השילוב של שני סוגי ההיגיון האלה הוא הפתרון של הסתירה הדיאלקטית: החומרי- אידאלי, כמות ואיכות, שימור ושינוי, אין סופי וסופי, חיים ומוות, סדר וכאוס, התפתחות והשפלה, וכן הלאה. הסתירה נפתרת אם זוגות של הקטגוריות מספקות את השילוב של המושגים ההטרוגניים, הצורות הלוגיות והלא לוגיות.

התייחסותי: בעולם שלנו אין היגיון כזה, או שהוא שיקרי, כיוון שאנחנו משתמשים רק בתכונת הקבלה ללא תכונת ההשפעה. צריך לרכוש את תכונת ההשפעה, ואז לברר איך לעשות את השילוב עם תכונת הקבלה – זה ניתן להשיג על ידי השימוש בקו האמצעי, "לשמה". לשם כך האדם צריך להרגיש את תכונת ההשפעה ("העולם העליון") ובעזרתו לשלוט בתכונת הקבלה ("לקבל על מנת להשפיע"). זו היא שיטת הקבלה.

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת פיתול – נקודת שבירה, בחירה, הסדר
התפתחות יציבה על בסיס שותפות הציוויליזציות
פרכוסים אחרונים של ציוויליזציה ישנה