אין מצווה בלי עבירה

במצוות ועבירות, הכוונה רק למה שמשפיע על המערכת הכללית שלנו, על גילוי האור העליון, על היכולת להידמות לבורא. כמובן, שזה כולל גם את היחסים הפשוטים בעולם הגשמי כלפי הזולת, העולם, האנושות, הטבע, האקולוגיה. כי היחס שלך כולל את כל הרגשות שלך. אבל המצוות והעבירות קיימות רק כלפי החיבור וההידמות או חוסר ההידמות לבורא.

יש בכך דרגות, "דומם", "צומח" ו"חי", ואילו הדרגה האחרונה, ה"מדבר", הוא זה שמבצע את כל העבירות. אם הרצון לקבל בדרגת ה"מדבר", שהולך להתחבר עם הבורא, להידמות לו, עושה דבר הפוך לחיבור, אז זה נקרא "עבירה".

"ישראל" שמשתוקק אל הבורא, הוא זה שעושה עבירות, ואילו "אומות העולם" לא עושים עבירות, אצלם קיימות רק שבע מצוות בני נח. האדם, שבינתיים לא נכנס לדרך העלייה הישרה אל הבורא, שנקרא "ישראל" (ישר- אל), גם כן צריך להתייחס יפה לאחרים: לשמור על הטבע, על האיזון שלו ועל האקולוגיה, לעשות בתי משפט, שיהיה צדק ברמה האנושית, לא לאכול בשר של בהמה שעדיין חיה וכולי.

אבל המצוות והעבירות הרוחניות שייכות רק לסולם המדרגות הרוחניות, לקווים ימין ושמאל. ללא הרגשת העבירה, לא תוכל לגלות את היצר הרע שלך ולא תרגיש שאתה זקוק למאור המחזיר למוטב. כך אתה מגיע לקו האמצעי.

לכן נאמר, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". אנחנו צריכים לגלות את כל העבירות של האגו שלנו, כי בלי זה, לא יהיה לנו צורך בתיקון. אם כתוב, ש"צדיק מלא מצוות כרימון", זה אומר, שבתחילה הוא גילה בתוכו את אותה הכמות של העבירות.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 02.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכול לטובת הנקודה המשותפת שלנו
הרווח הנקי של האדם
לעמוד במקומו של הדיין