אין דבר נעים יותר מאשר להרגיש את חיבוק הבורא

הבורא רוצה שאנחנו נקבל ממנו תענוג. זוהי מחשבת הבריאה. כי אם הוא "טוב ומיטיב", אז חסר לו רק למי להשפיע את הטוב הזה. לכן הוא ברא אותנו מחומר שנקרא "רצון ליהנות". אך ממה אנחנו צריכים ליהנות? – דווקא ממנו. וכשהרצון שלנו מרגיש את הבורא כקרוב, הממלא אותו והנמצא עימו בדבקות, אז הוא נהנה. וכשהרצון מתרחק מהבורא, אז הוא מרגיש התקררות אליו ואפילו סובל ומרגיש ריקנות. אנחנו תמיד מרגישים רק את הבורא!

אם החומר שלנו רגיש להרגשת הבורא ולנוכחות שלו, מרגיש את הבורא יותר, אז הוא תופס אותו כתענוג, ואם מרגיש אותו פחות, אז מרגיש אותו כייסורים. וזה מתרחש עד שהרצון ליהנות מהבורא מתרחק יותר ויותר ממנו, ומגיע למצב שיוצא לגמרי ממגע עימו. אז הרצון לקבל תענוג מוצא את עצמו בעולם הזה, איפה שאין שום קשר לא עם התענוג עצמו ולא עם נותן התענוג.

הנחיצות במצב כזה היא שאנחנו נרצה בעצמנו להתקרב עימו, ליהנות ממנו ולהבין שאין דבר נעים וטוב יותר מאשר להימצא בדבקות איתו. הפעולה ההדדית הזו נקראת "זיווג" (חיבור רוחני), כשאנחנו נכללים זה בזה בכזו מידה, שלא ניתן להבדיל ולהפריד בינינו. לכזה חיבור אנחנו צריכים להגיע. ואם אנחנו נרכוש נחיצות נכונה לזה, אז נתחיל להרגיש אותו, להתחבר עימו ולהרגיש את החיבוק שלו.

מתוך ההרצאה הפתוחה בבית "קבלה לעם", 02.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
התכללות הדדית, מה זה?
החשבון הגבוה של הנברא
זיווג דהכאה