קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בעל הסולם כתב במאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות": "כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע". מה זה אומר?
תשובתי: אפשר לסטות מהדרך גם במישור הגשמי, אם אתה מחשיב את המנהגים ל"מצוות". פשוט מרגילים את האדם לבצע פעולות מסוימות, במקום שהוא בעצמו יגלה את המצוות בפנים, כתיקון התכונות שלו.
כשהאדם מתקן את עצמו, יש לו עסק עם הבורא, והוא רוצה למשוך את האור, להידמות אליו ולהתקרב לדבקות בו. אבל אם המצוות הופכות ל"תנועות גוף" שהאדם הורגל אליהן, אז הוא לא הולך בדרך הרוחנית אלא פשוט לומד לבצע טקסים מסוימים שהוא מאמץ מהסביבה.
אנחנו לא פוסלים את זה, אבל אנחנו אומרים שזה לא מביא לתיקון הנשמה. לא לשם כך אנחנו קיימים בעולם. מדובר רק על תנאי חיצוני, שייתכן שיאפשר לנו להקל על התיקון הפנימי האמיתי. במצב המושלם, הפנימיות והחיצוניות צריכות לתמוך זו בזו. אבל לצערנו, זה לא קורה כך בפועל.
חוץ מזה, בדרך הרוחנית אסור לעצור. כשהאדם ניגש לתיקונים, הוא מגלה עד כמה הוא טיפש. זה שובר את ליבו, והוא כבר לא מסוגל להמשיך הלאה. כי מתברר לו שהוא בכלל לא כזה גיבור, שמתקן את עצמו ומרוויח מזה.
בחיים הרגילים תוכנית דומה יכולה לעבוד, מפני שהאדם עובד באופן אגואיסטי על משהו חיצוני. ואילו כאן – להיפך, הוא צריך להשתמש במשהו חיצוני כדי לעבוד על האגואיזם שלו. זאת עבודה שהפוכה מאיתנו. לא הורגלנו אליה. עדיין לא התרגלנו לרעיון שאנחנו צריכים להשתנות בעצמנו, בשורשנו, בעצם המהות שלנו. עכשיו לא אני עובד על משהו, אלא משהו עובד עליי. חוץ מזה, אני לא צריך להמתין בצורה פסיבית, כמו פציינט בזמן טיפול רפואי, אלא אני כל הזמן מבקש: "תשנה אותי! תשנה אותי!".
איך אפשר לממש את זה? אם היה לי יותר רגש והבנה – זה כבר היה משהו אחר. אבל איך אני יכול לדרוש משהו שבכלל אינני רוצה אותו? איך אני יכול לבקש משהו שמנוגד לטבע שלי? "תן לי לאהוב את הזולת, להתחבר אליו…" – זה כמו להזמין על עצמי את הצרה הגרועה ביותר. היות ואני רוצה באופן טבעי לנצל את כל העולם לטובתי, אני צריך לבקש שהבורא יחליף לי את התוכנה: "תחליף לי את המוח והלב. לא חשוב מה היה קודם. העיקר שאני אדאג לאחרים".
יחד עם זה, לא יספיק כאן רק פרץ של רגשות אלטרואיסטיים, שאותם אולי האדם יצליח לצבור לרגע, לאחר שיתייאש מכל שאר הדברים. לא, לא תעזור לך רק צעקה אחת. אתה צריך לתמוך בה בקביעות, ולשמור מכל הצדדים על נקיות הרצון הזר והפרדוקסלי הזה.
המאמץ הזה נראה בלתי אפשרי. לכן נאמר: "אלף נכנסים לחדר, אחד יוצא להוראה". גם כל השאר עושים עבודה גדולה ומתקנים במשהו את עצמם, אבל מסיבות כאלה ואחרות, זה לא התור שלהם עכשיו.
ולכן הבעיה היא, שמצוות אהבת הזולת מנוגדת לטבע שלנו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 31.10.2011
ידיעות קודמות בנושא:
נופלים למעלה
אל תסמוך על הסיסמאות
זה לא מתקבל על הדעת. אז איך אפשר לרצות את זה?
