אחדות והופכיות

כנס גאורגיה. שיעור מס' 2

כדי לבצע את תכלית הבריאה, כלומר, להגיע לדרגת הבורא, הנברא צריך לעבור מהופכיות גמורה לבורא עד להשתוות הצורה המוחלטת עמו. מפני שדווקא בדרך כזאת, דרך השגת המצב ההפוך והמצב הנחוץ, הנברא מבין את המטרה ואת שלבי התפתחותו, ובצורה כזאת מבין את כל מה שעשה הבורא.

מתוך ההופכיות הוא מכיר את האמת. על ידי מעבר ממצב למצב, כאילו שעושה צעדים פעם עם רגל אחת ופעם עם רגל שנייה, כך הנברא מתקדם. וכאשר הוא משיג לא רק את המצבים המתחלפים – ימין ושמאל – אלא גם את התנועה, אז הוא משיג את הבורא שברא אותו. נאמר: "מתוך מעשיך הכרנוך". לפי הפעולות אנחנו מכירים אותו.

כך גם בעולמנו, אנחנו מכירים את האדם על פי תגובותיו על פי פעולות כאלה או אחרות. אני מתחיל לדבר, לעבוד, להתקשר עמו, נוצר בינינו קשר מסוים, ובהדרגה אני מכיר אותו: את האופי שלו, המחשבות, המצבים הפנימיים וכן הלאה.

לכן אנחנו לא משיגים את התופעות עצמן, אלא רק במקום ובצורה שהן מתגלות.

וכדי להגיע למצב שהבורא קבע לנו, כלומר, להגיע לדרגתו, מעמדו, עלינו לעבור את כל המצבים ההפוכים ממנו, וגם בהשתוקקות אליו, לעבור מצבים הדומים לו, שווים, זהים.

הבורא הוא כוח אחד ויחיד. אין עוד מלבדו. אנחנו לא מבינים מה זה אחדות, מה זה "אחד", "יחיד". מפני שאנחנו משיגים את הכול בתוך תפיסה כפולה, מתוך הופכיות: "אני, ומשהו זולתי, מחוץ לי". תופעה שאינה בנויה לפחות משני מרכיבים שונים, אני לא הייתי מסוגל להבדיל. היא הייתה שחורה לגמרי או לבנה לגמרי, בלי שום פרטים, בלי רבב. אני מרגיש את הכול מתוך ניגודים, לכן, אפילו צבע אחיד, למשל צהוב, אני מבדיל רק מפני שבתוך הזיכרון שלי קיימים צבעים אחרים המאפשרים לי להשוות ביניהם. אחרת, אני לא הייתי רואה אותו.

ובכן, אנחנו שמים לב רק לניגודים, רק למעברים, משווים אחד עם השני. אנחנו צריכים את ההשוואה הזאת, מפני שאנחנו נבראים ולא הבורא. "נברא" זה משהו שקיים מחוץ לבורא אחד ויחיד. זה מה שהוא ברא "יש מאין". במילים אחרות, הוא ברא את המצב, את הרצון, אשר לכאורה נמצא מחוץ לו. ויותר מזה לא ברא שום דבר.

מלכתחילה זה מספיק כדי להשיג את הבורא. אבל עלינו לעבור דרך ארוכה מאוד, מחקר מתמשך. כך אנחנו מתפתחים: הבורא מחדיר בתוכנו את תכונתו – את האחדות. הרי הוא אחד יחיד ומאוחד. התכונה הזאת נקראת "אור" והיא פועלת על הנקודה ההפוכה מהבורא שהוא יצר מחוץ לו. על ידי ספיגה של אחד-יחיד, הנקודה הזאת הופכת לנברא. לכן, מלבד ההבדל המקורי מהבורא, הנקודה ההתחלתית של "יש מאין", בנברא אין יותר שום דבר. כל היתר הוא תכונת האיחוד של הבורא. אבל מכיוון שהתכונה הזאת נכללת בנקודה נפרדת מהבורא, לכן היא מולידה נברא הפוך לגמרי ממנו.

אפשר להשיג את תכונת האחדות רק מתוך התכונה ההפוכה, מתוך פירוד, חלוקה. כאן יש צורך לברוא בנברא מצב כזה של פירוד. והוא נוצר על ידי שבירת הנברא להמון חלקים שכל אחד מהם מרגיש שהוא אחד ויחיד. כל היתר בשבילו, אף על פי שקיימים, אבל רק כדי להתכלל בו, לשרת אותו ושום דבר אחר. זהו מצבנו, זהו הטבע שלנו.

אנחנו מבינים זאת במקצת, ועל סמך זה צריכים לפעול. הבורא הכין לנו את כל התנאים כדי שנגלה אותו. אחרי כל פעולות ההכנה שהוא עשה עלינו, אנחנו מגלים את עצמנו בעולם שלנו. בתקופות שונות, בתנאים שונים, אבל המצב הכללי הוא כך – המון אנשים שכל אחד מהם אגואיסט פחות או יותר, וכולם רוצים רק לנצל זה את זה למען המילוי הקטן.

תכונת הבורא כלפי הנברא, מכיוון שהוא אבסולוט ומאוחד, היא תכונת ההשפעה והאהבה. אם אין נברא, אז לא ניתן לומר האם יש לבורא התכונה הזאת. היא יכולה להתגלות רק כלפי מישהו או משהו. הבורא בעצמו נמצא בשלמות מוחלטת. הוא ברא נברא רק כדי לתת, ליהנות, למלא. תכונתו הפוכה לנו, ולפי מטרת הבריאה עלינו להיות דומים לו, להגיע לאותה התכונה.

מתוך התנאים שבהם אנחנו נמצאים בעולמנו, עלינו לראות מה ניצב מולנו. ואנחנו ניצבים מול שבירה, ותחילה עלינו לגלות אותה. אחדים מרגישים אותה ואחרים לא. וחלק פשוט נמשכים להשיג את השורש, קיימת בפנימיותם הרגשה גדולה של אור, שנבע מהבורא ויצר נברא שהפוך לו, ואחר כך ברא בו נברא גדול, שבו הכול נובע מהאור, מהבורא, מלבד התכונה ההתחלתית ההפוכה.

הופכיות ממישהו אומרת שאתה דומה לו בהכול, מלבד דבר אחד אבל עיקרי, מהותי. זה מתבטא בנברא.

מתוך שיעור מס' 2, כנס גאורגיה, 06.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא מושג לפי מעשיו
למה לי להיות מנוגד אליו?
לצמוח מתוך ההופכיות