דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפילה לעצמי העתידי

תפילה לעצמי העתידי

הבעיה היא בזה, עד כמה מהר האדם שמגיע לחכמת הקבלה ייכנס ליגיעה האמיתית. הוא יכול להסתובב זמן רב סביב זה, לשמוע על מה מדובר, אך לא לתת יגיעה אמיתית, מתוך הבנה שכל היגיעה היא בחיבור עם האחרים. יכול להיות, שאחרי הרבה זמן הוא סוף סוף יתחיל להבין שהדרך הרוחנית עוברת דרך החיבור בקבוצה, וחייבים למצוא את הנקודה המרכזית של החיבור הזה. כי רק שם הוא יכול לזכות למגע עם הבורא.

יעבור זמן רב, עד שהוא יגבש לעצמו תמונה לגבי מושג: "הבורא". כי לבורא אין שום דמות וצורה, שום אחיזה בו מבחינתנו. הבורא נקרא אותו כוח ההשפעה שמתגלה בתוך האדם בתנאים מסוימים, שכדי להגיע אליהם האדם צריך לתת יגיעה. הוא צריך להיות מתאים לגילוי התכונה הזאת. ורק כשהיא מופיעה בתוך האדם, אז אפשר לקרוא לזה בורא, אך לא מחוצה לו.

בעצם, האדם מתפלל לאותה הצורה שהוא יקבל בעתיד. הוא נמשך לאותה הצורה שתתגלה בו, כלומר לעצמו העתידי. חייב להיות ברור לו, ששום דבר לא ישתנה חוץ ממנו עצמו. יש לו נטייה לצורה העתידית הזאת שלו ואליה הוא נמשך, ולזה הוא פונה ומתפלל.

ולכן על הדרך הזאת נאמר: "יגעתי ומצאתי". זה לא אומר, שאני נשאר כזה כפי שהייתי ואילו הכול סביבי משתנה. כל העולמות, כל המציאות נמצאת בתוך האדם, ורק הוא זה שמשתנה. לכן רק "יגעתי ומצאתי, תאמין". שאי אפשר בלי שינוי עצמי להגיע למציאה הזאת. אני מגיע ל"מציאה" מפני שאני מביא את עצמי לצורה הנכונה על ידי המאור המחזיר למוטב, ומגלה בתוך עצמי את תכונת ההשפעה והאהבה הכללית שהיא נקראת "הבורא".

אי אפשר להגיע לזה ללא יגיעה. ועם היגיעה אני מגיע למציאה, כי אני עושה מעצמי את אותו היסוד שעליו יכולה להתגלות תכונת ההשפעה, הדמות של הבורא. רק כך אפשר להתקדם. לכן היגיעה צריכה להיות למעלה מהכוח האנושי, כלומר אני צריך ליצור יסוד, לתת מאמצים משלי, וכל הזמן לצפות לכך שהמאור המחזיר למוטב ישנה אותי, יכין אותי לגילוי תכונת ההשפעה והאהבה. ואז היא תשרה בי ותתחיל לשלוט, בכך שתשנה אותו בכזאת צורה, שהלב והמוח שלי יעבדו בחיבור עם כל שאר החלקים שלי, שנראים לי עכשיו זרים ונפרדים ממני, שנמצאים מולי.

כלומר, אנחנו חייבים, שתהיה לנו הגדרה נכונה של מהי יגיעה. לכן לוקח הרבה הזמן, מאותו הרגע שאדם נכנס לקבוצה והתחיל ללמוד, ועד שהוא מתחיל להבין ולהרגיש שכל השינויים שצריכים לעבור הם דווקא בו ולא מחוצה לו. אלה הם שינויים בתפיסה, בקליטת המציאות, בהרגשה שהכול נמצא בו ושכל העולם זה העתקה מהתכונות שלו, שהכלי הרוחני שלו צריך לכלול בתוכו הכול, כלומר להיות "אינטגרלי". רק אז הוא מגיע למימוש של עצמו, שכל הבריאה נמצאת בו כחלק בלתי נפרד ממנו. כל הטבע הדומם, הצומח, החי ובני האדם, הם חלקי הנשמה שלו, וחוץ מהנשמה אין יותר שום דבר.

מתוך ההכנה לשיעור, 12.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ואפילו שמראש לא תראה כלום…
כל אחד מקבל פעם אחת הזדמנות
צריך רק לבקש בצורה נכונה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/E8CtF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest