דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תעברו, אל תתעכבו!

תעברו, אל תתעכבו!

שאלה: למה אני לא יכול להחזיק בהרגשת האיחוד, ב"כדור הפטל", והוא כל הזמן נעלם?

תשובתי: זה לא חשוב שהוא נעלם. תמיד צריך להסתכל מנקודת המבט של התועלת, ואם זה מאפשר לי להוסיף אז אני שמח יותר שזה אבד מאשר שיש לי את זה. כי מה שיש לי, כבר יש לי. אם אני מתעכב אפילו לשנייה במצב שהושג, אז הוא כבר מתחיל להירקב.

ברגע שאני מתחיל ליהנות מהמצב שלי, אני חייב להבין שזוהי הנאה אגואיסטית. אם אני נהנה משינויי המצבים, מה"ניגזרת", כלומר לא מהמהירות אלא מהתאוצה, ממהירות עליית השינויים בכל רגע, אז זאת הנאה נכונה. ואם אני סתם נהנה מהמצב עצמו, אז זו כבר "קליפה".

כמו בפיזיקה, גוף שנע במהירות קבועה, אפילו שהיא מאוד גבוהה, הוא נחשב כעומד במקום. כלפי עצמי הוא לא זז. הוא נחשב לזז רק אם הוא משנה את המהירות שלו. לכן, אם המהירות שלך כל הזמן גדֵלה, אז אתה יכול לשמוח, זו שמחה טובה. זה נקרא "שמחה של מצווה", מפני שאתה כל הזמן מוסיף, כלומר מעלה יותר ויותר רצונות לתיקון.

מה שאם כן, במצב קבוע אסור ליהנות. צריך ללכת כמו זקן כפוף שכל הזמן מחפש את החיסרון כדי להגדיל את המהירות.

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 02.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ועכשיו נוסיף מאמץ כפול!
לחזק את האיחוד או לעכב אותו?
הניצוצות שצפים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KfwLH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest