דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תמונת המציאות: מגבירים את החדות

תמונת המציאות: מגבירים את החדות

הטבע הוא הטוב המוחלט, ולכן צריך להעריך את הכול לפי המצב הסופי שאליו הוא מביא אותנו. בכלל, "הטבע" והבורא הם אותה המהות. אז מדוע הוא סידר כך שבהתפתחותנו עלינו לעבור מצבים לא נעימים, בעייתיים, נחותים, בדרך לסוף הטוב?

התשובה פשוטה: הטוב כשלעצמו אינו קיים. אנחנו מגלים אותו רק ביחס לרע. אין טוב בלי רע, ולכן עלינו שוב ושוב לגלות את הפגמים ואת ההשלמה שלהם. רק כך אנחנו רוכשים את עומק ההרגשה. הניגוד בין הטוב לרע מביא לנו את ההבנה, ובדרך של שרשרת המצבים אנחנו רוכשים את הניסיון במעבר בין רע לטוב.

בהתקדמות ההדרגתית הזאת אנחנו אוגרים בתוכנו את כל הרע, ומעליו את כל הטוב, ואז אנחנו מבינים את הקרע ביניהם, את התהום בין מינוס אין-סוף לפלוס אין-סוף. כל זה כלול בנו, נקלט בנו והופך לכלי שלנו. הטוב והרע, הפלוס והמינוס, אינם יכולים להתקיים בנפרד. אין בורא ללא נברא. אנחנו מדברים על האור רק בהקשר לכלי, שכבר נמצא בפנים. איננו רואים את הבורא בניתוק מהנברא שהוא ברא. אי אפשר לומר אם היה משהו קודם, מכיוון שנעלם כאן מושג הזמן, יסוד התפיסה. אין עם מי לדבר, ואין על מה לדבר. הכול מושג על ידי הנברא, על אף שהוא בא אחרי האור, אך רק במושגים של סיבה ותוצאה.

האר"י כותב: "טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות". במילים אחרות, האור כבר ממלא את המציאות, קיים בה וכפוף לתפיסה, להרגשה. כשהמקובל משיג את המציאות הזאת, הוא מספר לנו על כך. לעולם לא נוכל לדבר על מה שלא השגנו בעצמנו בכלים שלנו.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 25.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מעל לגלים
הַכְוונה דקה
אז למה לא אמרתם מייד שצריך להתחבר?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GZIps

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest