מעל לגלים

בדרך הרוחנית, המחזוריות של הריקנות והמילוי היא בלתי נמנעת. אחרת הנברא יישאר ללא הרגשות ותחושות. אך אני עובר את המחזורים האלה באופן מטרתי. הם כולם מקרבים אותי למצב הסופי, שבו אני נכלל בטוב המוחלט. בסוף הדרך אני משיג אותו, ועד אז אני נאלץ לעבור בהרגשות ובתחושות שלי מצבים מנוגדים לגמרי.

לפעמים טוב לי ולפעמים רע. אז מה לעשות? האם הבורא מנדנד את המטוטלת הזאת, מפני שהוא רוצה שכל הזמן אזַרק, פעם לחום ופעם לקור?

לא. הוא רוצה שאתעלה מעל להרגשה שלי, גם מעל להרגשה הטובה וגם מעל להרגשה הרעה, כדי שלא אהיה תלוי בה. מצבֵי הקיום הגשמי והחומרי שלי, הייסורים והשמחות של ה"גוף הבשרי" שלי, כלומר של הרצונות שלי, חייבים להיות מכוונים למטרה. אם אני אוחז במטרה, זה כלל לא חשוב אם טוב לי או רע לי. הכיוון אל המטרה הוא תמיד טוב.

וזהו הטוב המוחלט. אינני מחכה לסוף, אלא אני עולה אליו בכל פעם, ומחזיק את עצמי באמונה למעלה מהדעת. ואז הטוב והרע הם תמיד לטובה, וכלל אינני תלוי במצבים שעוברים ומתגלגלים עליי.

אנחנו צריכים להגיע לכך מלכתחילה, ולא בסוף הדרך. כך גם הילד הולך בכל יום לבית הספר. אך אנחנו, בשונה ממנו, עולים למקום שממנו אנחנו רואים את המטרה ומבינים שזה לטובתנו. אין שום דבר מקרי, הטבע הוא מוחלט, והכול בו נועד להוביל את כל חלקי הבריאה אל המטרה הסופית.

אם אנחנו קושרים את עצמנו עם המטרה, אז אפילו את הדברים הרעים ביותר איננו מקבלים כרעים. אין שום דבר רע. ברגע הבא המצב הזה מתחלף בהרגשה טובה, וגם בה איננו רוצים לשקוע עם הראש. אנחנו רוצים ליהנות, לשמוח מכך שאנחנו מחזיקים בכיוון אל המטרה, מעל לכל הרע והטוב במידה שווה. וזהו החינוך הנכון.

האנושות אינה יכולה להתקדם קדימה, אם לא נסביר לה את התמונה הכללית: אנחנו עוברים תהליך מסוים, ומה שלא יקרה, עלינו להיאחז במטרה. רק אז, כל הגלים יעברו עלינו בשלום, והכול יבוא לעזרתנו.

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 25.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תמונת המציאות: מגבירים את החדות
בשביל מה אני גדֵל?
למצוא מנוחה בתנועה