דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שדה הקרב, זה אני בעצמי

שדה הקרב, זה אני בעצמי

הרב"ש, איגרת ל"ו: "חג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא, ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה".

אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה."

העיקר הוא, שכנגד האגו שלנו עומד כוח הקבוצה. ואם לא, אז הוא נופל, שוקע עמוק בטבע שלו, במחשבות שלו, ואין לו שום תקווה להצליח.

כל הזמן להחזיק במחשבות הנכונות, להחזיק את עצמו למעלה, בהתעוררות הנכונה, בכוח הנכון, בכיוון הנכון, להחזיק את עצמו בידיים – זה אפשרי רק על ידי כוח הקבוצה, בעזרתה הבלתי פוסקת. אין אפשרויות אחרות. ולזה אנחנו חייבים לדאוג.

הרי, רוב הזמן אנחנו עדיין נמצאים בתוך עצמינו. ורק לפעמים, אם אני לא מזלזל בחברים והם משפיעים עליי חזק, אני מתעורר ומתעלה מעל עצמי.

זה דבר מאוד בעייתי: אני מסוגל לבנות צל רק בתנאי שהשפעת הסביבה עליי תהיה חשובה וחזקה יותר מהשפעתו של הטבע שלי. המאבק הזה הוא בלתי נמנע, ואני כל הזמן צריך לדאוג, מי ינצח בו. אני חייב לראות את עצמי כמו שדה קרב, כמקום שעבורו נלחמים ה"קליפה" וה"קדושה".

איך אני יכול להבטיח לעצמי שמעכשיו והלאה בכל רגע ורגע הקבוצה תשפיע עליי יותר מכל הטענות, התכונות האגואיסטיות, הרצונות והמחשבות שלי? איך אני יכול להיות תחת השפעתה החזקה הנאמנה כל הזמן? אם אני אצליח בזה, העתיד שלי מובטח, ואם לא אז לא.

לכן, ככל שיותר אנחנו עובדים על החיבור בינינו, יש לנו יותר סיכויים להצליח בגדול.

שאלה: מה גורם לניצחון במאבק הזה חוץ ממזל? הרי, אני רואה שאני מפסיד במאבק הזה באופן קבוע וחד-משמעי.

תשובה: אתה תמיד תפסיד. ניתן להצליח רק בתנאי אחד: לדאוג שהחברים לא יפלו תחת הטבע שלהם. ההשפעה שלי עליהם צריכה להיות יותר חזקה מהטבע שלהם שמושך אותם למטה. לכן אני משפיע להם התרוממות, התפעלות, חשיבות המטרה.

כך גם אימא כל הזמן חושבת על ילדיה, לא משנה מה היא עושה ואיפה היא נמצאת. ובשביל זה צריכה להיות עבודה על הערבות: כולנו בסירה אחת וכולנו נטבע אם מישהו קודר בה חור.

הכול נמצא בידינו, רק אנחנו לא מסוגלים לקחת את הדברים הללו ולסדר אותם למימוש. אולי יבואו מכות שיגרמו לנו להבין שאנחנו באמת בסירה אחת.

שאלה: אני כל הזמן תופס את עצמי שאני נמצא בתוך עצמי, ולא בקבוצה. איך לשבור את האשליה הזאת שאני פועל לבד?

תשובה: צריך להמשיך. כמובן, דאגה לעצמך לא תעזור, אבל מתוך זה אתה לפחות תראה שזה לא עוזר ושצריך דאגה הדדית אחד לשני. אנחנו צריכים כלי אחד גדול משותף, שכולל חברים שלנו גם בישראל וגם בחו"ל. וכמובן להשקיע יותר.

ברור שתתגלינה כל מיני הפרעות בדרך, אבל הן תתגלינה כעזר כנגדו, ואז אתה תתחיל לחשוב ולחפש מה לעשות.

בסופו של דבר, צריך להבין: אם אתה לא רוצה להתחבר, שולחים לך הפרעות נוספות, שיכולות לקרוע אותך לחתיכות, לזרוק אותך לכל מיני כיוונים, להכניס לכל מיני בעיות. והפעולה היחידה שצריך לעשות על פני כל ההפרעות הללו – זה חיבור. זאת התשובה לכל ההפרעות החיצוניות שיבואו, והם יבואו דווקא כדי שאנחנו נגיע לחיבור הנכון.

שאלה: אבל לחכות להפרעות, זו דרך ייסורים?

תשובה: אם אתה מתגבר עליהן גם ברמה הגשמית, וגם ברמה הרוחנית, זה בסדר גמור.

מתוך שיעור בנושא "חג סוכות", 18.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כוח לעמוד נגד הדעה של כל העולם
כיצד לנצח במאבק עם עצמך?
הקבוצה עושה אותך גיבור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/70uXw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest