"שבע ייפול צדיק וקם"

שאלה: מדוע אני מבין בשכל שכדאי להצדיק את הבורא על מה שהוא עושה איתי עכשיו, ובכל זאת אני מרגיש שרע לי? מדוע אינני יכול להשפיע על מצבי הפנימי באמצעות פעולות חיצוניות, כמו תפילה?

תשובתי: מה שהרצון שלך מרגיש עכשיו – זה אתה. ברוחניות אי אפשר להיות צבוע ולומר משהו שאינך מרגיש. אתה צריך להשיג את תיקון הלב. וקודם כל, אנחנו צריכים עוד לברר מה נמצא אצלנו בלב.

אם אתה בוכה, אז מה בוכה בך: העיניים או הלב? זה כל ההבדל! הבעיה היא, שאנחנו עושים הכול רק בחיצוניות. וחכמת הקבלה היא החכמה הפנימית, פנימיות התורה. אתה חייב להגיע עד ללב עצמו, לבחון אותו ולבדוק אותו.

ואז תבין שהפעולות החיצוניות רק מפריעות לך ומסתירות ממך את התמונה האמיתית. הן משקרות ומבלבלות אותך. עליך לחשוף את הלב שלך ולעבוד איתו, ללא כל מיני לבושים חיצוניים, ללא צעקות ודמעות!

אם תיקח כדור הרגעה ותפסיק להשתולל, האם זה יהפוך אותך מרשע לצדיק? – לא, הכול מוערך לפי ההרגשה הפנימית שבלב. ואנחנו איננו יודעים מה זה… נדמה לנו שהעיקר זה לגרות את עצמנו ולחייב את עצמנו לבכות.

חכמת הקבלה אינה מבטלת את הפעולות החיצוניות, אך היא רוצה שהחיצוניות תשקף את המצב הפנימי האמיתי. כי ללא האמת, העבודה שלנו לא שווה שום דבר, ולא נוכל לבצע את ייעודנו.

לכן אל תפחד מכך שתצטרך להפוך להיות פעם "רשע" ופעם "צדיק". אלה שני שלבים של מדרגה אחת. כמו שנאמר: "אין אדם עומד על דבר מצווה, אלא אם כן נכשל בה". כלומר תחילה מגיעה הכבדת הלב, מִטען נוסף של אגואיזם, ואז האדם נקרא רשע, שעבר על "מצווה", ומרגיש עד כמה אינו מסוגל לבצע אותה.

ולאחר מכן, הוא מתחזק בעזרת החברה, דורש את האור המחזיר למוטב, מתקן את הרצון שלו והופך להיות "צדיק"… כדי ליפול שוב. הרי מוסיפים לו עוד יותר רצון אגואיסטי והוא שוב הופך להיות "רשע", ושוב מתקן את עצמו, כדי להפוך להיות "צדיק". כמו שנאמר: "שבע ייפול צדיק וקם".

כל מדרגה מתחילה מתוספת אגואיזם, ואתה מתחיל אותה כרשע. ואחר כך אתה מסיים לתקן אותו ומשיג דבקות בבורא במדרגה הזאת, ואז אתה נקרא צדיק.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 02.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הגנה כפולה
משימה מכובדת: להפוך לצדיק
אלף פעם תיפול ותקום