דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שביל הזהב בין מיסטיקה לסכולסטיקה

שביל הזהב בין מיסטיקה לסכולסטיקה

יש לי בעיה. אם אני מגלה משהו, אני מגלה באותה הצורה כמו כל הנבראים, באותם הכלים כמו לכולם, באותו השכל כמו לכולם.

לדוגמה, גיליתי תופעה חדשה בפיזיקה קוונטית. כמובן שאני לא יכול לדבר עליה עם איזו עקרת בית, אך יש חוג של אנשים שיבינו אותי. אנחנו פיתחנו שפה מיוחדת, כדי לתאר דברים דומים, ובעיקרון, כל אחד יכול ללמוד אותה. בכללות, לכולם יש בסיס ואם משהו חסר, זה רק התפתחות רגשית ושכלית.

מצד שני, בדרך הרוחנית לא יעזור לי המשך ההתפתחות של הרגש והשכל.

אפשר להצטייד אפילו באלף משקפיים, לחבר רדארים לאוזניים, מיקרוסקופים וטלסקופים לעיניים – שום מכשירים, גלאים, חיישנים לא יעזרו.

הרי אנחנו מדברים על התפיסה שאפילו הניצנים שלה אינם מושרשים באף ייצור על פני כדור הארץ.

לבעלי חיים רבים אופייני טווח רחב יותר של רגשות בהשוואה לאדם, אך כאן לא מדובר על כך.

ישנם אנשים חכמים וחריפים מאוד, שכושר התפיסה והאנליזה שלהם עולה בהרבה על שלי, אך גם זה לא שייך לעניין.

אנחנו מדברים על מה שלא קיים בעולם שלנו, על בריאת רגש חדש, על תפיסה ואנליזה שאינם קיימים כאן.

איבר חישה זה נקרא "חלק אלוקה ממעל". אדם שרוכש אותו צריך להידמות לבורא, לאחד יחיד ומיוחד.

ואז באיבר החישה הזה שדומה במשהו לבורא, הוא מרגיש, מפענח, מגלה אותו, את עצמו, את הקשר ביניהם וכו'. ובהתאם להרגשה המשותפת הזו עם הבורא, האדם יכול לספר מה מגיע ממנו, על מחשבת הבריאה ועל מטרתה, על התהליך שאנחנו עוברים, וכן על כל האירועים והמצבים בעולם הזה.

היום אנחנו מסוגלים ללמוד את ההוויה שלנו בדרגות דומם, צומח וחי, אך על דרגת ה"מדבר" אנחנו לא יכולים לדעת כלום, עד שנגלה את הבורא לפחות במידה כלשהי.

ולכן, אין בכוחו של מקובל לספר לנו על השגתו הרוחנית. הרי זה נתפס באיבר חישה אחר, שלא ניתן להשוותו עם החושים שיש לנו. לא ניתן לספר על כך כפי שאני מספר על גבולות העולם הזה.

כאן אצלנו, אפילו אם האדם נטול איבר חישה כלשהו, אנחנו בכל זאת יכולים להסביר לו משהו לפי ההקבלה.

אך אין שום הקבלה להרגשה רוחנית, שום דמיון.

עד שלא נשיג לא נדע. אפילו בדרגת ההכנה, עוד לפני שאנחנו נכנסים לרוחניות אנחנו רואים כיצד משתנים פרטי התפיסה שלנו, כיצד הכול לפתע מתהפך מהראש לרגליים ושוב לראש…

אז בשביל מה המקובלים בכל זאת נותנים הסברים?

כדי לקרב את האנשים, כדי להעניק להם לפחות מגע ראשוני נכון. ואפילו שזה עדיין לא מגע אמיתי ובכל זאת הוא מאפשר להם למשוך על עצמם את המאור המחזיר למוטב. כך האנשים יכולים להתקדם בצורה מכוונת לגילוי.

ישנם אנשים שמקבלים "פשוט" מלמעלה את הגילוי הזה. כיצד ומדוע, זה לא עניינינו. אלינו הוא לא מגיע בפתאומיות אלא באופן שיטתי: באדם מתגלה איזה רצון נסתר, בתגובה לכך הוא משקיע מאמצים ומתקדם.

ואם הוא רוצה למסור את ההשגה שלו לאלה שאין להם בינתיים כלום, הוא צריך לסדר איתם את הקשר, והקשר הזה המהות שלו היא שפה, צופן, שבעזרתם אנחנו יכולים לדבר בינינו על דברים שרק אחד מאיתנו משיג, או שאף אחד מאיתנו לא משיג ואנחנו מתבססים על מה שאנחנו קוראים בספר.

מכאן צריכים להבין, כמה קשה למקובלים לפנות לאנשים שעוד לא נכנסו לעולם הרוחני ולהסביר להם משהו.

למעשה, אפילו לא להסביר אלא לקדם. מסיבה זו אנחנו מכנים את הלימוד שלנו "סגולה". הרי העניין כאן הוא לא בשכל ואפילו לא ברגש – אנחנו צריכים לחשוב רק על אותה סגולה, כמו שנאמר: "יגעת ומצאת".

כאן מופיעה שאלה נוספת: איזו שפה מתאימה בצורה הטובה ביותר לכך?

כיצד המקובלים צריכים לפנות אלינו, שאנחנו לא סתם נלמד ונקבל ידיעות מופשטות ויחד עם זה נידרדר לתוך מיסטיקה?

כיצד להחזיק אותנו בפני הקריאה הטבעית של השכל והרגש?

כיצד להישמר מחוטים אדומים ומברכות ומפני שקיעה בתוך סכולסטיקה? כיצד להעביר אותנו דרך "שביל הזהב" – דרך "הקו האמצעי", כדי שנלמד בצורה נכונה, נתמלא ברגש ונפעל בקבוצה?

דבר כזה אפשרי רק בעזרת אמצעי מיוחד, שאנחנו מכנים אותו לפעמים בשם "משחק". המושג הזה שהוא למעשה רציני מאוד, מתאר בצורה קצת טובה יותר את היחסים שלנו עם העליון: אנחנו מאוד רוצים להיות במדרגתו, אך עדיין לא השגנו את זה.

מתוך שיעור לפי המאמר "מהות חכמת הקבלה", 25.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להשיג כדי להבין
המורכבות הבלתי ניתנת לביטוי
עולם רוחני – זה לא מיסטיקה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TiGmb

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest