דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 26.03.2012

שאלות ותשובות, 26.03.2012

תשובותיהם של מרצים ממכללת "קבלה לעם" על שאלות של קוראי הבלוג

שאלה מהבלוג באנגלית: ראיתי שיעור על הנושא של חילוקי הדעות עם המורה, כיצד מתעלים מעל זה ב"אמונה מעל הדעת" ומגיעים להסכמה עימו. כשאני בודק את זה, נדמה לי שזהו סתם תרגיל שכלתני, ולא ביטול עצמי בפניך.

אם אני אחשוב שאתה לא מדבר אמת ואחפש שקר בדבריך, אז אני לא אשיג כלום, מכיוון שאתה מתאר לי רק את הטבע. כשאני רואה שאיני מסוגל לסתור אותך, אז לא נשארת לי ברירה, אלא להסכים איתך אם אני רוצה להתקדם בדרך שלנו. האם זה נכון, או שעליי באמת להרגיש דחייה פנימית מדבריך?

תשובה: לא צריך לחפש שום דבר בצורה מלאכותית. ככל שתתאמץ יותר לאהוב ולהתחבר, כך תגלה יותר חוסר הסכמה של הטבע האגואיסטי שלך עם הדבר (וגם חוסר הסכמה עם המורה שנותן לך הוראות ללכת נגד הטבע הזה). אז תשתוקק רק לחיבור עם החברים, וכל היתר יגיע בזמנו.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני בן חמישים, קתולי, אב לשלושה, חי בהודו. עכשיו עוברים עלינו זמנים קשים מאוד מבחינה בריאותית וכלכלית. כדי להגיע לרווחה ולשגשוג, אני לעסוק במדיטציה קבלית. האם זה דבר נכון להתפלל לאלוקים בשם המלאכים והרוחות, אף על פי שאני לא יהודי? מכיוון שאנחנו חיים בהודו, איני יודע היכן ניתן להשיג קמעות קבליים שעוזרים להגיע לשגשוג?

תשובה: לא חשוב אם אתה יהודי או לא. אבל חשוב להבין במה תלוי מה שקורה לנו, וכיצד ניתן להשפיע על כך. מנקודת מבטו של הכוח העליון שמפעיל אותנו, כל האנושות (ויותר מכך, הבריאה כולה, והאנושות היא החלק הפעיל שבה) היא מערכת אחת, שכל חלקיה קשורים ביניהם. אולם הצרה היא, שאיננו מרגישים את הקשר הזה ומניחים שאנחנו קיימים בנפרד, וכל מה שנמצא מחוץ לנו אנחנו מנסים לנצל לטובתנו.

אם אנחנו רוצים לשפר את קיומנו, ובמקום משברים ואסונות להרגיש מילוי ושלמות, חייבים לשנות את היחס אחד כלפי השני. ומי שמשקיע מאמץ בפועל, מקדם את כל המערכת לקראת התיקון, וזוכה להרגשה הזאת ראשון. זהו האמצעי היחיד שפועל, שום תפילות, מדיטציות וקמעות לא יעזרו.

שאלה מהבלוג באנגלית: לפני מספר חודשים גיליתי את הקבלה והרגשתי שחייב ללמוד אותה. אני התחלתי ללמוד במרכז הקבלה של ברג, ובמקביל הקשבתי לשיעורים שלך למתחילים שנראו לי קשים יותר להבנה. אבל ככל שאני לומד יותר במרכז של ברג, נעשה לי קל יותר להבין אותך. אני רכשתי את הספר "קבלה אמיתית ועסקים", מפני שנראה לי מוזר ששם צריך לשלם עבור הלימודים.

עם כל הכבוד לרב ברג, האם באמת אני אקבל ידע אמיתי אצלו? האם אני אלמד שם משהו? האם עליי להתחיל את הכול מאפס איתך, דוקטור לייטמן, ועם המרכז שלך? האם כדאי לי לרכוש עכשיו את ספר הזוהר, האם אני מוכן לכך? מדוע הוא כל כך יקר, על אף שהמשלוח הוא על חשבונם?

אני אדם ממושמע, ורוצה ללמוד קבלה כפי שצריך. בבקשה, תעזור לי להבין מה קורה כאן.

תשובה: לא נהוג אצלנו למתוח ביקורת על אף אחד. אבל חייבים לציין שגישתו של הרב ברג הפוכה לגישתנו. אנחנו טוענים בצורה ישירה ומוחלטת, שבשום פנים ואופן אסור לנצל את הידע הקבלי לפיתרון בעיות היומיום שלנו, כולל הבריאות, הכסף, או הבעיות במשפחה.

עולמנו ניתן לנו רק כדי שבעזרתו נצא לעולם הרוחני, ולא כדי שבעזרת תרגילים "רוחניים" נסדר את קיומנו בו. ואם מישהו טוען את ההיפך, נשאלת השאלה, האם הוא באמת מקובל, כלומר אדם שנמצא בדביקות עם הבורא ומקדם את תוכניתו להביא את כל העולם לגמר התיקון. אתה לא תצליח לשלב לימודים גם אצלנו וגם אצל ברג. אתה יכול לנסות, אנחנו בעד שכל אחד ימצא את המקום שמתאים לו, אבל במהרה אתה תגלה שמה שאנחנו מלמדים הפוך למה שמלמד הרב ברג. והמשך הבחירה היא בידיך.

שאלה מהבלוג באנגלית: העולם שקוע בתוך תוהו ובוהו, ואין לאן לברוח. מחסור חמור בתרופות לטיפול בלוקמיה של ילדים עלול לגרום למותם של אלפי ילדים. האם זה שייך למכות מצרים?

תשובה: לא. מכות מצרים מכוונות ישירות נגד האגו, אולם אנחנו עדיין לא מרגישים אותו כסיבה האמיתית לצרות שלנו, ואיננו מוכנים לברוח ממנו. איננו רואים את הקשר בין המחסור בתרופות והיחסים הלא נכונים בין בני האדם. נחוצה עבודה הסברתית גדולה, ההפצה של שיטת הערבות לחינוך אינטגרלי, לפני שנלמד להתייחס נכון למתרחש בעולם.

שאלה מהבלוג באנגלית: יש לי הרגשה שכשאני עושה את כל מה שביכולתי, אני מקבל סיפוק של כל צרכי. האם אני מרמה את עצמי על ידי זה, או שהבורא מספק את כל צרכי הנבראים כשאנחנו פועלים על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך"?

תשובה: אם זה היה פועל בצורה ישירה כזאת, אנחנו היינו כולנו עוסקים רק בהשפעה אחד כלפי השני. כעת אתה עובר דרך מצבים כלשהם, אולם, בסופו של דבר, צריך להגיע למצב שבו ההשפעה לזולת לא תהיה על מנת לספק את צרכיך, אלא שהפרס על ההשפעה תהיה ההשפעה עצמה.

שאלה מהבלוג באנגלית: כשנגיע ל"השתוות הצורה" עם הבורא ונרגיש את קיומנו בעולם אין סוף, האם אנחנו יכולים שוב ליפול למטה, לעולם הזה? מדאיג אותי ש"אדם הראשון", שהגיע לעולם אין סוף נפל לעולם הגשמי. האם זה היה חלק מתוכנית הבריאה? במילים אחרות, האם יש הבדל בין נפילת "אדם הראשון" וההשקפה שמי שיגיע לעולם אין סוף יגיע לנצח?

תשובה: שבירת הנשמה הכללית של "אדם הראשון" היא חלק מתוכנית הבריאה, היא נחוצה כדי לאפשר לנו לתקן אותה בעצמנו, במו ידינו. כל השבירות הבאות, מגדל בבל, חורבן בית המקדש הראשון והשני, ירידת הדורות עד ימינו, כל אלה הם השלבים של השבירה הראשונה. אבל התקופה הזאת הסתיימה. כל מה שיכול היה להישבר – נשבר והתערבב. עכשיו אנחנו נכנסנו לתקופה חדשה – לתיקון המוני. יותר לא תהיינה שבירות, אך מהירות התיקון והאם הוא יעבור בצורה חלקה או דרך הייסורים – זה תלוי בנו.

שאלה מהבלוג באנגלית: אני סטודנט בקורס למתקדמים. מעניין אותי כיצד מגיעים לחיבור בתוך הקבוצה? האם אנחנו מגיעים לחיבור כאשר כל אחד מאיתנו מכוון לתיקון של פעולותיו, כוונותיו, כדי שהפעולות הללו תשקפנה את תכונותיו של הבורא? האם כשאנחנו משתוקקים לתקן את עצמנו, אנחנו גורמים ל"ריכוז" ייחודי של כל התכונות בתוך הקבוצה?

האם כשאנחנו מחברים את כל "החלקים" של התכונות שלנו, זה יוצר חיבור בתוך הקבוצה בזכות הרכבת המערכת שהתכונות המשותפות משקפות את תכונות הבורא? בצורה כזאת אנחנו מתחברים, מתקנים את עצמנו במטרה להשקיע את התכונות שלנו בתוך הקבוצה כדי ליהנות לבורא? האם זאת המטרה שאליה אנחנו צריכים להשתוקק בהכנה לכנסים?

תשובה: אנחנו נמצאים כעת בהסתרה, ולכן איננו יודעים מה בדיוק עלינו לתקן. לכן, כל עבודתנו היא להגביר את האהבה, להרגיש את החבר כמו גדול הדור, להיות בערבות – כל אחד ערב לכך שלכל היתר לא יחסר שום דבר להתקדמות הרוחנית. בעבודה הזאת יתגלה כל מה שעלינו לתקן.

שאלה מהבלוג באנגלית: אם יש לי רעיונות טובים על האופן להפצת הקבלה להמונים, האם עליי לקבל אישור לפני שאני מתחיל להפיץ, או שאפשר לסמוך על ההרגשה העצמית? אם אני צריך אישור, למי עליי לפנות?

תשובה: "הפצה" זה אומר, השתתפות במערכת ההפצה שלנו. אנחנו מכירים למה מובילות כל הכוונות הטובות, בלי להכיר באיזו מערכת אנחנו פועלים.

כדי להצטרף למערכת, להכיר את דרישותיה ומה מתרחש בתוכה, וגם לקבל הזדמנות לממש את יוזמתך, תפנה לקבוצה המובילה באזור מגוריך, הקבוצות נמצאות כל הזמן בקשר עם המרכז, או למחלקת כוח אדם במרכז של הארגון שלנו "קבלה לעם".

שאלה מהבלוג באנגלית: מה מקדם אותנו לקראת הרוחניות, האם הכוונה להגיע למטרה או הפעולות שמכוונות להשגת המטרה? האם הפעולות ללא הכוונה הנכונה הן פעולות טובות ("לא לשמה")? האם בכלל לוקחים בחשבון פעולות ללא כוונות, ולהיפך, כוונות ללא פעולות? מי קובע את זה, הפרט, הקבוצה או המורה?

אם אנחנו, כיחידים, נבדלים במסקנות שלנו, אז היכן אנחנו מגיעים להרמוניה? באילו נושאים אנחנו מוותרים על השקפתנו לטובת הקבוצה? האם יש בקבוצה מקום לדעות שונות, חילוקי דעות? האם עלינו להגיע תמיד להסכמה, או שעלינו לכלול את ההבדלים בינינו? האם אנחנו מתקדמים לרוחניות בצורה אינדיבידואלית וברגע שנזכה בה נהיה פתוחים לקבל את כל הדעות והפעולות ההפוכות, או שבהתקדמותנו אנחנו קשורים היטב לקבוצה?

תשובה: למעשה, הכוונה, בניית הכוונה הנכונה – רק זה נקרא "פעולה". ובצורה יותר מפורטת, "פעולה" היא מימוש המאמץ לשנות את המצב הקיים. המצב שבו אנחנו נמצאים זאת כוונה "על מנת לקבל", לכן, מה שאנחנו מכנים בעולמנו "פעולות", הן אינן מסוגלות לשנות שום דבר – מפני שהכול מתרחש בשדה של אותה הכוונה, כלומר לא משנה את המצב הקיים. לכן, היא אינה פעולה אמיתית. יש בעולמנו בכל זאת פעולה יוצאת דופן – הפצה חיצונית, זה מה שאנחנו עושים, מדי פעם אפילו ללא כוונה, אבל זה עובד, מפני שאנחנו לא מפיצים את "המחשבות" שלנו, אלא את שיטת התיקון המבוססת על ספרי המקובלים.

הכוונה הנכונה מתעצבת בתוך הקבוצה ואצל כל פרט, תוך כדי השיעור בהדרכת המורה.

אנחנו ייחודיים בכך שנבדלים במסקנות על אופי הפעולות, מפני שתופסים אותן לפי התועלת או הנזק לעצמנו בפרק זמן קצר יחסית. זה מפני שלכל אחד יש כוונות אגואיסטיות.

כשאנחנו מתחילים לחיות בכוונה על מנת להשפיע, אז כל כוונה נושאת בתוכה את הייחודיות שלה, אבל כולן מתחברות ברצון להביא תועלת לגוף אחד כללי. אז הגוף הכללי הופך להיות הרמוניה של תכונות בודדות מחוברות בהשפעה.

אנחנו מוותרים ברצון על משהו, כולל "האבחנה" שלנו ו"השכל" האגואיסטי שלנו, כשרואים את הנזק שהוא גורם. את הנזק שלו אנחנו מתחילים לראות רק כשמתחילים להעריך את הקבוצה כאפשרות היחידה של הנשמה לשרוד, יותר מההישרדות העצמית.

בעבודה בעולמנו יש מקום לדעות ולחילוקי דעות שונים – בארגון עבודת ההפצה. כאן כל אחד מומחה כלשהו, עם ניסיונו ודעתו עם פתרונות שונים. ובכל זאת, אם חילוקי הדעות מתחילים להפריע לפעולות, להרוס את מפעל ההפצה, אז יש לקבל את ההחלטה בהתאם להיררכיה, כלומר, מי שאחראי על תחום הפעילות או האירוע המסוים.

בקבוצה, כלומר, בתוך תחום ההשפעה הרוחני, אף אחד מכם אינו מומחה, לכן, חיבור, ביטול עצמי, הסכמה בתוכה – זאת הפעולה הרוחנית. ברור שלא מדובר על פעולות קבוצתיות מסוימות, כאן פועלת מערכת של אחראים על האירוע, תורנים וכולי.

ההתקדמות לרוחניות אפשרית בכלל רק בתוך הקבוצה.

שאלה מהבלוג באנגלית: פעם הקבלה הייתה נחשבת כחכמת הנסתר והייתה נסתרת. אבל גם בזמננו חלק מהקבלה נותר נסתר, היא לא נרשמת באף מקום ומועברת ממורה לתלמיד "מפה לפה". תסביר בבקשה את התופעה הזאת.

תשובה: חכמת הקבלה הייתה ונשארת חכמת הנסתר, מכיוון שהתחום שהנבראים מתקנים אותו כל אחד מרגיש בתוכו. התחום הזה הוא שיתוף הפעולה בין שני הכוחות העיקריים של הבריאה, כוח ההשפעה וכוח הקבלה.

כלומר, להרגשות של מקובלים יש מספר מאפיינים משותפים, מפני שכל אחד מהם הוא חלק מהנשמה הכללית, אבל בעיקר, הרגשות – הן מה שעל פי רוב בלתי אפשרי להעביר למישהו אחר.

כדי להעביר את המשותף שיש בעבודה הפנימית של כל אחד, לתאר את התהליכים הללו, המקובלים פיתחו מספר שפות – צופן, ובנוגע לכך הקבלה פתוחה בפני כולם: כל המידע עליה, כל ספרי המקובלים, כל החומרים, כבר יכולים להיות נגישים לכולם.

סיבה נוספת לכך שקבלה נשארה חכמת הנסתר, היא שהנשמה הכללית בנויה לפי עיקרון הפירמידה. אדם יכול ללמוד משהו רק אם יש לו רצון לכך, ורצון ללמוד שיטה מדעית, באופן טבעי, יש רק למיעוט.

אבל כפי שנאמר, "רצה הבורא לדור בתחתונים", פירוש הדבר ששיטת הקבלה בצורה כפי שהיא מתאימה לעולמנו, לתהליך לידת האנושות החדשה, תהיה בסופו של דבר נחלת הכלל.

"מפה לפה", הכוונה לעבודה כאשר המורה והתלמיד עובדים עם "מסך" משותף.

שאלה מהבלוג באנגלית: אתה תמיד אומר שעדיף לאדם להיות בקבוצה פיזית, במידת האפשר, והתקדמותו תלויה בכמה הוא נכלל בתוכה. מה אדם צריך לעשות אם הקבוצה דוחה אותו מסיבות שאינן ידועות לו ואינה מאפשרת לו לבקר שם? כיצד ומדוע הקבוצה נוהגת כך? האם על ידי זה הם לא מונעים מהאדם את חופש הבחירה ואינם עוצרים את התקדמות הרוחנית?

תשובה: אצל כל אחד יש תקופות שבהן, גם אם הוא נמצא בתוך הקבוצה, הוא אינו מסוגל להתחבר אליה, אינו מבין שהקבוצה עונה על שאלותיו ודרישותיו. יתכן שאתה קיבלת מידע על כך מדוע לפי דבריך הקבוצה "דוחה" אותך, אבל בינתיים אינך מסוגל להבחין בכך. תקופה יפה מאוד עוברת על הכלי העולמי שלנו עכשיו, תמשיך ללמוד יחד איתנו, ללמוד מהי השפעה, וללא ספק, עם הזמן אתה תצליח לבטל את עצמך בפני הקבוצה ולהתחבר אליה.

שאלה מהבלוג באנגלית: בפוסט "ההיענות לבקשה" אתה מדבר על כך שאם אתה נתקל בבעיה גשמית, עליך "לפעול במישור הגשמי כדי לפתור אותה". ברור לי שהכול בא מלמעלה, אבל לא ברור מה לעשות עם הבעיות, כיצד להגיב עליהן? כאשר מתעוררות בעיות במשפחה שקשורות לילדים, אני נזרק שוב לעולם הזה. דבר אחד שאני מסוגל לחשוב במקרים כאלה, זה להתפלל לעליון שיראה לי מה לעשות. אולי אני בעצמי עניתי על שאלתי?

תשובה: את הבעיות בעולם הזה פותרים ברמה הפיזית, ולא על ידי תפילות. יחד עם זאת, כאשר פותרים אותן, טוב מאוד לשמור על המחשבה, על הכוונה, שבצורה כזאת אתה מפנה חלל פנימי "למטען רוחני". אחרת, אם הבעיות הללו לא היו נפתרות, הן היו תופסות את כל העולם הרוחני.

לא צריך לפחד מהעולם הזה, צריך בהדרגה להכניע את כל בעיותיו בפני הכיוון הרוחני הכללי של התפתחותנו. והכוונה המתוארת עוזרת לנו לעשות זאת.

ומהבורא צריך לבקש שהוא יאפשר לנו לראות את השגחתו דרך כל מה שקורה לנו, כולל דרך הדאגות הגשמיות.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד ניתן לאלץ את האנשים להבין שרע זה מועיל? אני לומד איתך חמש שנים, ורואה כיצד אנשים נבהלים מפני שאינם מבינים מה זה רע.

תשובה: קודם כל, בקבלה לא קיים המושג "לאלץ את האנשים" – זה לא חלק מתפקידנו.

בנוסף לכך, אסור להגיד לאנשים שרע זה מועיל, ברגע שהם סובלים מהרע הזה.

ואם אתה באמת מודאג מכך שאנשים מבולבלים ואינם מבינים ממה סובלים, ואתה באמת רוצה לעזור להם, השיטה היעילה ביותר לעזור להם היא להשתתף בצורה פעילה במערכת ההפצה שלנו.

שאלה מהבלוג באנגלית: כיצד אדם יכול לסבול את הייסורים, כדי לקנות חבר, לבנות כלי, אם כל מה שהוא רואה ממאמציו בעבר ובהווה – זה נפילה בעתיד וייסורים עד גמר התיקון? כיצד ומדוע הוא צריך להמשיך את העבודה הרוחנית? ואולי בסופו של דבר הוא אינו שייך ל"ישראל", אלא ל"אומות העולם"?

תשובה: על המאמצים הללו שמביאים ייסורים, נאמר: "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל".

נאמר, כי כוח הרצון בקבלה נמדד במוכנות לסבול כדי לקבל את הרצוי. ה"מוכנות לסבול" אומרת, שהאדם מבקש לתת לו תכונת ההשפעה, אף על פי שהוא יודע שהיא שנואה על האגו שלו שסובל רק מהמחשבה עליה. דווקא האגו כופה על האדם לראות את העולם מלא ייסורים.

לכן, כדאי כבר עכשיו ללמוד להתנתק מהאגו שלך, לראות את התנהגותו ואת תגובתו כאילו מהצד. רק אז אפשר באמת לעבוד לטובת הבורא – לבנות כלי, לרכוש חבר, מפני שסימן ההיכר לפעולות הללו הוא שמחה.

לענות על השאלה "כיצד ולשם מה צריך להמשיך בעבודה הרוחנית?", ובכלל לברר באמת מהי העבודה הרוחנית, האדם מסוגל רק בתוך קבוצה, לבד הוא אינו מסוגל לעשות זאת.

אדם, כפי שנאמר בספר "שמעתי", מורכב משתי תכונות "ישראל" ו"אומות העולם", ועליו לעשות את הכול כדי שיוביל אותו כוח "ישראל".

שאלה מהבלוג באנגלית: אם אין זמן ברוחניות, האם זה אומר שאנחנו נמשיך לחזור לעולמנו כדי לתקן את מעשינו השלילים ולמחוק את הכאב שגרמנו לעצמנו ולאחרים?

תשובה: כן, אבל יחד עם זאת עלינו להבין מה זה "אנחנו", מה זה "לחזור", "עולמנו" וכל יתר המושגים. הנברא נשבר. כל אחד מחלקיו מרוחק מגמר התיקון באמצעות שרשרת מצבים. ישנם שלבים בשרשרת הזאת עם עביות שמנתקת אותם מהרגשת המקור, הבורא. זה נקרא "הנשמה חוזרת לעולמנו". ברור שזה כדי להיתקן, מפני שתיקון יגיע רק לאחר המימוש של כל השלבים בשרשרת.

בתוך השלב הזה, המצבים ב"עולמנו", יש המון מצבים שכל אחד מחלקי הבריאה, על "הנשמה" לתקן, למלא באור של הבנת המקור, באור של חיבור הנשמות, באור של השפעה, כלומר, בהרגשת הבורא. הפעולה זאת נקראת "מעשה". כל יתר הפעולות שעושה החלק המרוחק מהשלם, בהסתר גמור מהמקור, אינן נקראות "מעשים". על אחת כמה וכמה שבנוסף לאגו שלו, הוא מונחה גם על ידי המורל האגואיסטי שנכפה עליו בהסתרה.

המצבים "שלא תוקנו" בחלק מהתהליך הנתון הם "מעשים שלילים". מפני שכובד הייסורים מהשבירה הלא מתוקנת, הריחוק, מוטל עכשיו על כל מערכת הנשמות. זה הכאב שאנחנו גורמים.

העביות הלא מתוקנת של החלק של הנשמה, עוברת בחלקה לשלב הבא בשרשרת התיקונים שלה, כלומר "חזרות חדשות לעולמנו".

שאלה מהבלוג באנגלית: האם קיים בקבלה המושג "חרטה"?

תשובה: חרטה היא הכרת הרע של האגו שלך.

שאלה מהבלוג באנגלית: מהיכן אתה מכיר את המספר המדויק של האנשים שעברו "מחסום" (הפוסט "מחסום" – מספרים ותאריכים), אף על פי שאסור לדבר על כך?

תשובה: זה דומה למצב שכשיוצאים מתוך המים רואים גם את אלה שנמצאים על פני המים. ברור שמקובל גדול מסוגל להסתיר את השגתו, אם לדעתו הדבר נחוץ לעבודתו. אבל כשאדם רק יוצא למגע עם האור, עובר את ה"מחסום", עבודתו רק מתחילה והוא אינו מסוגל לבצע הסתרה ודברים רבים אחרים. לכן, דרגתו נראית בבירור למקובל על פי סימנים רבים.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם אתה יכול להסביר את תשובתך בפוסט "מחסום" – מספרים ותאריכים, כדי שנבין כיצד אתה עשית את תחזיתך לשנת 2012? האם ברצונך לומר שהידע הזה גלוי רק לפניך? האם כוונתך לכך שתלמידים שכבר עברו את ה"מחסום", יודעים בדיוק מי עוד עבר אותו? כיצד זה יתכן? האם הבורא הוא לא היחיד שיודע את זה? או שמא אתה נעזר בשיטה כלשהי, בנבואות של בעל הסולם ושל מקובלים נוספים?

התלמידים רוצים לדעת! התלמידים מחפשים את האמת!

תשובה: קודם כל, מה שאתה שואל עכשיו לא מסתדר ממש עם המושג "חיפוש אחר האמת". אמת, זאת נשמה אחת מלאה באור הבורא. החיפוש אחר האמת, זהו רצף ניסיונות להתחבר.

על ידע ונבואות. הידע הזה נפתח במידת ההשגה הרוחנית, הצורה שבה הידע מתגלה תלויה בתכונות של כל נשמה.

התחזית אינה יותר מתחזית. היא נעשית על סמך הבנת כל המערכת על ידי מי שעושה את התחזית וגם על סמך הנטיות הצפויות.

כאשר אדם עובר את ה"מחסום", יוצא למגע ראשוני עם האור, הוא למעשה, עדיין לא יודע שום דבר, עבודתו האמיתית רק מתחילה. הוא יצטרך להתכלל יותר ויותר בתוך הכלי הכללי, דרגת התכללותו מספקת לו את מה שנקרא "ידע", כפי שנאמר: "וידע אדם את חווה אשתו" – כלומר, החיבור בין החלקים לכלי אחד.

שאלה מהבלוג באנגלית: באחד מראיונותיך אתה אמרת שברגע שאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, מתגלות שכבות אגו חדשות. האם זה אומר שכאשר אנחנו מתתקנים, אנחנו נעשים יותר אגואיסטים?

תשובה: זה שהחושך קיים רק מפני שקיים האור, זה ידוע לכולם.

"נעשים" יותר אגואיסטים, פירושו "מרגישים את עצמנו" יותר אגואיסטים. ומרגישים דווקא בגלל שמופיע בנו אור התיקון שמגלה לנו שכבות יותר ויותר גדולות של האגו. בלי האור המתקן אנחנו לא היינו מרגישים אותן, כלומר, פשוט לא היינו יודעים על קיומן.

חשוב לדעת שמכיוון שכבר ישנו האור המתקן, אז נותנים להרגיש את האגו בדיוק במידה שהאדם מסוגל לתקן בעזרת האור הזה – לא יותר.

שאלה מהבלוג באנגלית: החברים מהכלי העולמי על פני כל כדור הארץ חותמים אחד לשני על הערבות, וגם אנחנו צריכים לעשות זאת. מה נותן לאדם את הביטחון לעשות כך? אני מאמין שהם גדולי הדור, אבל אילו סמכויות יש לי לקבוע זאת? כיצד אני יכול לומר לחבר: "להפקיד את חייך בידיי, אני לא אאכזב אותו. העתיד הרוחני שלך נמצא בידיים נאמנות"? האם זה לא יהיה משהו כמו סתם שחצנות?

תשובה: זאת הייתה החלטה חשובה ביותר, לחתום אחד לשני על ערבות. מפני שכל הספקות, הפחדים, הניתוח שמלווים את התהליך הזה, הם הכניסה האמיתית ולא "תיאורטית" לכלי הכללי.

הרצון האמיתי לראות את החבר כחלק מהכלי המתוקן נותן את הביטחון. על מנת לברר בפנים את הרצון הזה, אני "נכנס" לתוך החבר, משתדל לראות את מהותו הרוחנית הפנימית – חלק מהנשמה הכללית – דרך הקליפה החיצונית שאני רואה בעיניים הגשמיות. ויתכן, שלפתע אני ארגיש שאינני מסוגל לראות זאת, כלומר, אני לא מאמין בכך שהוא גדול הדור ובכך שהוא חברי. ואז אני קורה לבורא, כדי שיאפשר לי לראות את חברי מתוקנים. ולאור הרצון, הבקשה הזאת, אני מבין שכשאני חותם לחבר על ערבות, על ידי זה אני בעצמי מבקש ממנו תמיכה וערבות.

הסמכויות ניתנות לי גם כתוצאה מרצוני לראות שחבריי כבר מחוברים לכלי אחד.

אפילו בעולמנו, כיצד אפשר להרגיש את טעם החיים והחברות, בלי לסמוך על החבר שיחזיק את החבל שאתה קשור אליו? במיוחד בדרך לרוחניות חייבים כל הזמן להיות קשורים בחוט אחד, כאשר תלויים מעל התהום, מפני שרק במצב כזה כל הכמות של הספקות, הפחדים, האגו, שתעבור דרכך, יכולה להתתקן.

שאלה מהבלוג באנגלית: אם אני רואה שמישהו מתנהג בצורה אגואיסטית בחיים או שמראים את זה בחדשות, האם זה אומר שיש לי בדיוק את אותם החסרונות והתכונות האגואיסטיות, והבורא מראה לי בצורה כזאת מה עליי לתקן בתוכי?

תשובה: בך יש הכול. אבל צריך לתקן רק את האגו הרוחני, את השאיפה להיות מחוץ לקבוצה.

שאלה מהבלוג באנגלית: אנחנו אומרים ש"כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם", את מה שלא משיגים לא יכולים להסביר. אבל תלמידיך, המדריכים, מסבירים ומפרשים את הקבלה בלי השגה, על אף שללא ספק יש להם הכוונות הטובות ביותר. מסתבר, שאלה סתם תרגילים שכליים, מחוסרי רגשות ותחושות. כיצד אפשר להסביר משהו בלי להשיג אותו?

תשובה: כידוע, בקבלה אפילו אם כתובה המילה "אסור", פירושה "לא ניתן". "בשם ומילה" פירוש הדבר להימצא בהרגשה, מפני ש"שם" – זהו כלי מלא באור שמתאים בדיוק לתכונותיו. לכן, המושג "את מה שלא נשיג לא נדעהו בשם" פירושו, שאם הכלי לא בנוי ולא מלא באור, אין לאדם הרגשה, כלומר "שם" של המדרגה או התהליך הרוחני.

"אסור", כלומר בלתי אפשרי להעביר את הייחודיות של העבודה הפנימית, לכן, כל מי שמנסה לעשות זאת, רק מבלבלים זה את זה ומסיתים מהדרך. ויסודות הקבלה זמינים בצורה חופשית באתרים שלנו, מפני שמטרת המקובלים שיהיו זמינים בזמננו לכולם. בעל הסולם אמר שהעברת הידע הזה לכל המעוניינים בכך – זאת "מצווה", כלומר, צו השעה, חובתו של כל אחד שמבין בכך. לכן הוא חייב אותנו "להדפיס ספרים ולבנות בתי מדרשים".

אתה יכול להיות בטוח שמורים מהאקדמיה הבינלאומית לקבלה אינם מפרשים את הקבלה כל אחד בדרכו, אלא מלמדים ומסבירים את היסודות של החכמה הזאת.

שאלה מהבלוג באנגלית: האם אתה הרגשת אי פעם שכל הפרטים והקושי שבקבלה, שלא להזכיר את ההיבט הלשוני, מפריעים לאנשים שמחפשים את האמת? אולי כדאי לבנות תנועה או מערכת חדשה שמגלמת את העקרונות של הקבלה בצורה פשוטה יותר ויכולה להיות מוגשת בצורת שיטה חדשה לקיום האנושות?

לדעתי, בתור התחלה, הסביבה הטובה ביותר לשם כך יכולה להיות אנשים דתיים בצורה מתונה בכל העולם. הפניה לאנשים כאלה יכולה להיות הרבה יותר יעילה, משום שהם מגלמים צורות קשר כלשהן עם מורל עליון, ויכולים להבין את הצורך במושגים כמו כבוד, הסכמה ואחדות מנקודת מבטה של הבנתם הדתית.

תשובה: מדובר אפילו לא רק על אנשים שמחפשים את האמת בצורה מודעת. האירועים בעולם מתפתחים כך, שיש יותר ויותר אנשים שהמבנה החברתי האמיתי, טבעי – שוויוני (ולא על בסיס של צדק חברתי דמיוני) הופך להיות חיוני, אפילו ברמה של היומיום.

דווקא מתוך ההבנה שאנשים כאלה עם הזמן יהיו הרוב, והקבלה היא מדע, וכמו כל מדע אחר אינו מתאים להרבה אנשים – נולדה תנועת "הערבות" שלנו.

אנחנו מסתמכים על העובדה שמדובר אפילו לא על הצורך במוסר כחוקה, אלא כעל סוג של חשיבה יומיומית, מעשית חדשה בכל תחומי הפעילות של הפרט והחברה. חשיבה שמבוססת על ראייה ברורה של התלות ההדדית המוחלטת בין האנשים לא רק במסגרת של מדינה אחת, אלא בקנה מידה של כל אוכלוסיית העולם.

אנחנו רואים את מערכת החינוך האינטגרלי כשיטת הפיתוח של החשיבה הזאת. בניית מערכת כזאת תמיד תלויה רבות במקבלי ההחלטות ברמה המקומית, המדינית או הבינלאומית. לכן, כשאנחנו מפיצים בקרב ההמונים את הרעיון של הצורך בחינוך כזה, בו בזמן פונים עם הצעות קונקרטיות למי שמשפיע על קבלת ההחלטות.

אם אנשים דתיים מוכנים לשתף עימנו פעולה בהפצת שיטת החינוך החדשה, זה יעזור לעולם כולו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/P72vr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest