בואו נשחק באגדה

שאלה: האם בשיטת החינוך וההשכלה האינטגרליים יש מקום לאלימות וכפייה שקיימות בשיטת החינוך הרגילה של היום?

תשובה: בשיטת החינוך האינטגרלי לא יכולה להיות אלימות, אלא רק הכרה בנחיצות. המטרה שעומדת בפנינו אינה רצויה לנו בכלל, האגו שלנו לחלוטין נגד זה, אך אין לנו לאן לברוח. הנחיצות בכך בהדרגה חודרת בנו ואנחנו פתאום מתחילים למצוא בכך יתרונות: "בואו נחשוב מה נוכל להשיג על ידי זה? נניח שזה אפשרי. אולי זה נשמע כאוטופיה אבל בואו נשחק באגדה.

אנחנו מתחילים לחקור מה מתרחש בתהליך הזה? האם אדם מקבל סיפוק? הרי כל מה שאנחנו רוצים זה לקבל מילוי. במה, כיצד, באמצעות מה? עד כמה האדם מתמלא בכל הצרכים שלו, בכל הרצונות? כמה רצונות במצב הנוכחי שלנו אנחנו מסוגלים לספק?

הערה: לא הרבה, בסביבות עשרים.

תשובה: נכון. וגם באותו הרגע מייד אנחנו מתחילים להרגיש ריקנות חדשה ושוב צריכים לרדוף אחר המילוי, לשאוף למקורות חדשים של תענוג. ומהי נקודת ההנחה של הסיפוק האינטגרלי, ומה הוא מציע לנו?

כאן אנחנו מתחילים לגלות סוג חדש לגמרי של קיום, כאשר בהתחברות לאחרים אני מתחיל לקבל אפשרות להתמלא, להסתפק על ידי ההתקשרות עם האחרים, להרגיש בצורה תמידית ממש "אורגזמה" רגשית. היא קיימת בתוכי וגדלה כל הזמן.

זה זעזוע עצום. והוא קבוע, זה לא מתיש אותך ולא דוחה. כבר לא מושך אותך לנסות משהו אחר: "בא לי משהו חריף…" – מפני ששתי התכונות נמצאות ביחד: האגו והשגת הקשר מעליו.

באופן כזה אנחנו מתחילים לגלות לתלמידי הקורס שלנו רמה חדשה לחלוטין של הרגשת החיים: רגשית והכרתית. אנחנו חודרים לשכבה החדשה של הטבע, מתחילים להכיר את אותו הכוח האחיד ששולט בכל הטבע. אם יש בורא (כמו שאומרים בדרך כלל) אז אנחנו למעשה נהיים שווים לו. נעלמת הרגשת הזמן: עבר, הווה ועתיד.

אני מתעלה מעל הזרימה של כל הקיום. בהתחברות עם האחרים זה יוצר בי תמונה נצחית, מושלמת, שכל הזמן משתנה, מחליפה צבעים וצורה. ואני תוך כדי זה ממשיך להיכנס יותר ויותר להשגה, מילוי, תענוג, ידיעה, גילוי.

פתאום אני מגיע למצב שבו הגוף שלי כאילו מתרחק ממני. הוא נהיה נלווה, והתחושה בו נעלמת עד כדי כך שאפילו אם הוא מת אני לא מרגיש את זה. על ידי הרכישה של כל המערכת, בהתחברות אליה, אני לא מרגיש איך החלק הבהמי שלי מת.

כמו שברמת החי שלנו היום כאשר גוזרים ציפורניים או שערות ששייכים לרמת הצומח אנחנו לא מרגישים שום אובדן או כאב, אותו הדבר כאן, כשעולים לדרגת "האדם" אני לא מרגיש שום אובדן מהמוות של הגוף הבהמי. אני אפילו לא מרגיש שזה קורה, כל כך אני מתנתק ממנו ונקלט ברמה החדשה.

אם כל זה לאט לאט מתגלה לתלמידי הקורס, הם רואים שהטבע לא סתם כך דוחף אותנו דרך כל המשברים האלה להיוולד לרמה החדשה, אלא מוביל אותנו למשהו מיוחד. ואז נוצרת אצלם מוטיבציה, כוח מניע מאוד רציני.

בנוסף, זה מצדיק את המצב הנוכחי שלהם בעולם – ללא עבודה, היות ועל ידי השגת הרמה העליונה הבאה אתה מספק לעולם שלנו את כל מה שהכרחי, את ההרמוניה. וכתוצאה מכך כל גרגיר חול פתאום מוציא לך כמות ענקית של אנרגיה – ממש לפי הנוסחה של איינשטיין.

מתוך שיחה מס' 13 על החינוך האינטגרלי 18.12.11

ידיעות קודמות בנושא:
המטרה מסומנת בצורה ברורה
הארה מהעתיד
קשר ברמה הרגשית