דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 26.01.2013

שאלות ותשובות, 26.01.2013

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה: איך לומדים נכון את "תלמוד עשר הספירות"?

תשובה: רק בתוך קבוצה, עובדים מראש על הכוונה, ואם יש צורך, דנים על כל הבעיות בנוגע לכוונה בסדנה נפרדת.

שאלה: האם אדם יכול להתקדם ברוחניות, להיות מעבר ל"מחסום" כלפי אנשים מסוימים, וכלפי האחרים להיות בהסתר רגיל? או שדרגת ההשגה הרוחנית היא מוחלטת וודאית? האם בכלל אפשר לקבוע את הדרגה שבה אני נמצא או להסיק מסקנה בנוגע לאנשים סביבי?

תשובה: ההשגה הרוחנית היא לא כלפי בני אדם, אלא כלפי ההנהגה העליונה.

דרגת ההשגה של המקובל וודאית עבורו. על דרגת השגתו של מקובל אחר הוא יכול לשפוט רק לפי אותה המידה שאותו המקובל ירצה לגלות את השגתו.

שאלה: האם אישה שמקבלת קצבה מ"ביטוח לאומי" ועובדת משרה חלקית צריכה לשלם מעשר?

תשובה: מעשר משולם מכל הכנסה נטו לאחר ניכוי המיסים. לא משלמים מעשר על קצבת ילדים שמשולמת על ידי ביטוח לאומי.

שאלה: האם שיתוף הפעולה בין הנפש לגוף דומה לשיתוף הפעולה בין נקודות דס"ג וסוף של גלגלתא?

תשובה: "גוף" הכוונה לא לגוף החלבוני שלנו, אלא מה שנקרא "גוף" בחכמת קבלה, וזה הרצון האגואיסטי שלנו לקבל תענוג, ו"נשמה" היא ניצוץ ההשפעה שאדם מקבל מלמעלה, ושני המנגנונים הללו לא סתם דומים, אלא הם שורש ואחד מענפיו.

שאלה: האם בזמן קבלת האור לאחר "צמצום א'", האור חודר לתוך "מלכות דכתר"?

תשובה: לא ממש ברור למה שייכת את ספירת "כתר" שעליה אתה מדבר. אם מדובר על עולם הצמצום, שהוא "מלכות" לאחר "צמצום א'", אז דווקא ספירת ה"כתר" שלה נעשתה ל"פרצוף" הראשון של ה"עולמות" המקבלים אור, והזיווג נעשה על "מלכות דכתר", כלומר, דווקא היא קיבלה את האור.

שאלה: האם האור חודר לתוך כח"ב מלכות דמלכות דמלכות בקבלה הראשונה של האור לאחר צמצום א'?

תשובה: כן, מפני שברוחניות הפרט והכלל שווים. בהתפשטות הראשונה של האור לאחר "צמצום א'" הוא חודר לכל הכלים, חוץ מ"מלכות", אבל רק בצורת "קו דק".

שאלה: תייעצו לי בבקשה מה לעשות אם לומדים הרבה זמן קבלה, אבל רק עכשיו מרגישים צורך ללמוד תע"ס? ממה מתחילים? מה לעשות בנוסף להאזנה להרצאות?

תשובה: אם אתה כבר למדת את ה"פתיחה לחכמת הקבלה" ואת המאמרים העיקריים, אז פשוט תתחבר לשיעורים שלנו על בסיס יומי או תראה אותם מתוך הארכיון. לא כדאי ללמוד תע"ס בצורה עצמאית. אל תפחד שמא לא תבין משהו, מכיוון שלימוד עם הקבוצה חשוב יותר מההבנה, אתה נכלל בתוך העבודה הרוחנית הכללית וביחד אתם מושכים את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: הנה השערה מעניינת בנוגע לסיבת האשליה של העולם ולמבנה החומר: פיל קוונטי בארץ הפלאות: ניסויים חדשים וסקר מפתיע (Dr. Gali Weinstein's Patent Office). האם זה דומה לקבלה?

תשובה: לא. בלתי אפשרי לתאר את תמונת העולם האמיתית ללא השגה.

שאלה: האם אני מבין נכון, מתוך הקליפ "הבעיה העיקרית של המקצוענים", שהקבוצה בנויה לפי עיקרון הפירמידה ובפסגה של קבוצת "בני ברוך" עומדים אנשים שנמצאים ב"לשמה", ואז המורה מתפתח דרכם? אם יהיו אנשים כאלה גם בקבוצות אחרות, אז האם דרך החיבור שלהם, פסגת הפירמידה תתחזק איכותית ודרכם יתחזק גם המורה, ותהיה התחזקות ניכרת גם של כל הפירמידה וגם של המורה? האם במקרה כזה נכון להרכיב מאותה הפסגה קבוצה נפרדת או שהדבר ינתק את פסגת הפירמידה מיסודה, ועל הקבוצות להשתלב עם כל הרמות?

תשובה: נכון, על הקבוצות להתמזג לפי כל הרמות לתוך מערכת השפעה אחת, מפני שמיזוג זה אופייני לרוחניות, שם אפשר להבחין בפרטים רבים, שכולם נמצאים באיחוד שלם, בדומה לבורא האחד.

שאלה: כאשר כתוצאה מהעבודה לתיקון הרע שהתגלה, מגיעים למצב שבו אני יכול לקשור בביטחון את המתרחש לבורא, וכתוצאה מכך, להרגיש שמחה מההזדמנות שנפלה בחלקי, לקבל ולהצדיק, ולמרות זאת לא הגעתי להרגשת גדלות החבר, אלא פשוט אין יותר קנאה, ומה שנשאר הוא שאני לא יכול לסמוך על אותו חבר, האם זה אומר שלמעשה אני לא הגעתי לאמונה, וזאת עבודה בלתי גמורה? האם עליי להמשיך?

תשובה: יותר טוב ויותר נכון לעשות עבודה כלפי הקבוצה ולא כלפי חברים בודדים, לאחד אותה בתוך לבך, לראות אותה כגדולה, כאחידה ומתוקנת.

שאלה: 1. האם אתה היית מציע לתלמידים שלנו מהקבוצות השונות לצאת לחופשה משותפת במטרה להתחבר? האם הם יכולים להזמין רק את החברים שהם תלמידים שקרובים להם? אם אירועים כאלה מעוררים קנאה וטינה אצל מורים מקבוצות אחרות שאותם לא הזמינו או שלא יכלו לנסוע, אז העבודה הזאת ניתנה רק כדי לגלות את הרע אצל אנשים שמקנאים ולעבודת התיקון שלהם, אבל באמת, האם אירוע כזה במהותו מחבר? האם אדם שמקנא הוא נגד החיבור (כלומר, אם אני בעצמי לא יכול או לא רוצה לנסוע, האם עדיף שגם האחרים לא ייסעו לחופשה ביחד)?

2. אם לאחד התלמידים מהקבוצה מגיעים אורחים מקבוצות אחרות, האם הם צריכים להזמין חברי קבוצה אחרים, או שזה עניינם הפרטי (כמו למשל, הגעתם של קרובי משפחה או חברים שהם לא תלמידים שלנו)? אם אסיפות כאלה מעוררות קנאה אצל מורי הקבוצה המקומית על כך שהמארח לא הזמין אותם למפגש חברים מתוך סיבות אובייקטיביות, אף על פי שהם מאוד היו רוצים להיפגש והודיעו על כך למארח, אז מתעוררת השאלה: האם העבודה הזאת ניתנה כדי לגלות את הרע אצל מי שמקנא ולעבודת התיקון שלהם, ולמעשה, הפעולה עצמה מחברת את המארח ואת האורחים? האם רק מי שמקנא הוא נגד החיבור?

תשובה: 1. כן, מי שיוצא לחופשה ומזמינים מישהו מהחברים, רשאים לעשות כרצונם. ישנו עיקרון: "מן הקל אל הכבד", לכן ברמה הגשמית אנשים מתחברים בהתחלה עם מי שקרובים להם יותר, עם מי שקל יותר, וזה נורמלי. שום עבודה לא צריכה להיות על חשבון גילוי הרע, כולל גם הזמנות כאלה. חשבון כזה מזיק ואין צורך לעשות זאת. צריך לתכנן את הכול רק למען החיבור ומשיכת האור.

2. לא ברור הרמז בנוגע ל"סיבות אובייקטיביות", זה הופך את המצב לבלתי ברור. אבל אם לא ניקח בחשבון את "הנסיבות" הללו, אז התנהגות המארח לא נכונה. אם החברים רוצים להיפגש למטרת חיבור יש צורך להתייעץ יחד איתם ולתכנן זמן למפגש המשותף. לדון על כל מה שנוח ולא נוח ואפילו לעשות סדנה קטנה.

התגברות ביחד על הקשיים שיתעוררו בזמן ארגון המפגש, תעלה את כולם לדרגת חיבור נוספת. ושוב: אסור לתת לחבר "עבודה לתיקון שלו", כי הוא כבר מתוקן, ואם אתה עושה זאת, אתה גורם לעצמך נזק כפול.

שאלה: יש לי בעיה דחופה. אני נמצא בתקופה שמאוד קשה לי לקום לשיעורי בוקר, בעיות בכל מקום, הרגשת נחיתות, העולם בחוץ לוחץ מאוד, אני כבר לא יודע ממי לבקש, מהבורא או מהקבוצה שיעלו לי מעט את הרגשת החשיבות. הרגשתי היא, שהבורא עזב אותי. אני לא מסוגל לבקר בשיעורים, וגם לחיות בעולם הזה כבהמה אני לא מסוגל. תייעץ לי בבקשה, מה עליי לעשות?

תשובה: יש מספר שיטות, ואם אפשר, כדאי להשתמש בכולן ביחד.

מאוד מועיל לנתק את השכל ולעשות הכול בצורה אוטומטית, להציב מטרות לטווח קצר על פי לוח זמנים ולבצען בלי לחשוב על משמעותן: בשעה עשר אני קורא פרק מתוך ספר "שמעתי", כי כך רשום אצלי. בשעה שתיים אני מקשיב לקטע מתוך השיעור או לשיר של "בני ברוך". כאשר אני נוסע לעבודה וחוזר הביתה אני מקשיב לדיסק עם שירים של "בני ברוך", או מקשיב לשיעורים דרך אוזניות. אם אני שומע או לא, זה לא חשוב. אפשר להעלות חשיבות רק למי שהאט את התקדמותו. כאשר אבדה לגמרי "רוח החיים" ואדם רואה את עצמו כ"מת" ברוחניות, אז להעלות חשיבות אצל "מת" זאת עבודה לשווא. לכן האדם מבקש מהקבוצה לדאוג בינתיים לגופו: להקים אותו, למשוך אותו לשיעור, לא משנה שהגוף אולי ישן שם. ולמחרת שוב ושוב.

אדם צריך להחזיק יותר חזק את התפקידים שלו בהפצה ובתוך הקבוצה, אם יש כאלה. אם לא, אז לקחת תפקידים ולקיימם.

אפשר לשחק. להתבדח, להתלוצץ, ללעוג לעצמך. לבדר את עצמך בכך שאתה עצלן ומזיק לקבוצה. תתאר את עצמך העצלן שתלוי על ענף באמצע אולם לימוד ותתייחס לעצמך כמו לחמור וכן הלאה…

שאלה: באחד מהשיעורים אתה אמרת שאפילו שני אנשים יכולים להגיע לחיבור מוחלט (מניין). אם הם מרגישים ביניהם מידת חיבור מסוימת ובכך מרגישים את השוני שלהם משאר הקבוצה, בכך שהקבוצה מקדישה יותר תשומת לב לחיצוניות והם לפנימיות, ובזה הקבוצה אפילו חורגת מהמטרה. האם הם צריכים לעזוב את הקבוצה ולהמשיך לעבוד ביחד, או שבכל זאת צריך להישאר חלק מהקבוצה, להשתתף באירועים של הקבוצה ולהשתדל למצוא את נקודת החיבור איתם?

תשובה: חיבור אגואיסטי כזה בין שני חברים בתוך הקבוצה, יביא בהכרח לכך שהם יאבדו לגמרי את היכולת לראות את הקבוצה כמתוקנת וכגדולה ב"אמונה מעל הדעת". כל החברים בקבוצה ייראו להם כקטנים והקבוצה כמתרחקת מהמטרה.

שניים יכולים לעזור אחד לשני רק אם בקשר ביניהם יש את גדלות הקבוצה, המטרה והבורא. בהנחה שהם יראו את הקבוצה כנמוכה מהם, אז הם יכניסו הרס לתוכה.

שאלה: בהרצאתך אני שמעתי בבירור, שפנית אל הקהל ואמרת שכאשר לומדים קבלה החיים שלנו אינם משתנים, אלא הם ממשיכים להיות כמו קודם, רק אנחנו משיגים את חכמת הקבלה. תגיד לי, לשם מה אני צריכה את חכמת הקבלה אם שום דבר בחיי לא ישתנה, הרי אני הגעתי לקבלה בדיוק כדי לשנות את מה שאני לא אוהבת?

תשובה: בחייך ישתנה הדבר העיקרי, את תראי באור שונה לחלוטין את הכול.

אדם מפותח, לרוב אינו שבע רצון מכך שהוא לא רואה משמעות לחייו.

כאשר אדם פתאום רואה משמעות למה שקורה, משתנה לא רק היחס שלו כלפי החיים, אלא זה משנה את חייו. אנשים מגיעים לחכמת הקבלה לא רק כדי לעוף לעולם אחר, אלא כדי למצוא משמעות למה שקורה להם בעולם הזה, ובסופו של דבר, הם משיגים את "חכמת המשמעות" הזאת. כתוצאה, יתכן כי התרחשויות פעוטות מסוימות משתנות, אבל על ידי השקפת עולם חדשה החיים משתנים.

שאלה: מה לעשות שכשמתחילים ללמוד קבלה, כל הרצונות מתחילים לדעוך (משפחה, עבודה, הגשמה עצמית, צפייה בסרטים) ולא מתחשק לעשות כלום חוץ מללמוד קבלה? הכול דוהה ונראה קטן. האם זאת בעיה רצינית או מדרגה שצריך לעלות עליה.

תשובה: האגו הרגיש בזה תענוג גדול ומוכן כמו ילד לעזוב את כל הצעצועים הישנים ולהמשך לצעצוע חדש. כשהוא יראה שעל מנת להתקדם לא מספיק ללמוד, אלא צריכים להתבטל בפני האחרים, בפני הקבוצה, אחרת הוא לא ישיג כלום, אז יתחילו הקשיים, יידרשו כוחות כדי לעלות לדרגה הזאת.

מצד שני, העיסוק החדש הזה של האגו זאת מתנה, מפני שהוא מאפשר לעשות בעולם הזה בדיוק את מה שבאמת נחוץ לעשות. הרי כאשר האגו רודף אחרי הנאות העולם שלנו, אז הכול נראה כחשוב ובדרך כלל קשה לבחור את מה שנחוץ באמת.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/oxGjz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest