דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות, 25.10.2012

שאלות ותשובות, 25.10.2012

תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם", לשאלותיהם של קוראי הבלוג

שאלה: אני נשרתי מהעבודה הפנימית. אני מבינה שחייבים לכוון כל רגע אל המטרה ולא לשכוח אותה, אך איני מסוגלת לחזור לחשוב עליה ולו לכמה רגעים, אני שוכחת עליה כל הזמן. איני מבינה כיצד גורמים לכך שלא נשכח את המטרה? עובר יום אחר יום ואני כמו בהמה לא יכולה לחשוב על האחרים, לא מסוגלת לחזור לקשר איתם. בזמן השיעורים, הסדנאות אני נרדמת או מרגישה סלידה גדולה מאלו שנמצאים איתי בדרך, ואני גם לא מבינה שום דבר. כיצד אני יוצאת מהמצב הזה? אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר. אני לא רוצה להיות כך.

תשובה: האדם בעצמו לא ייצא מזה. אלא יתרה מכך, המצבים האלה נשלחים אליו דווקא כדי שנבין שאפשר לצאת מהם רק בעזרת הערבות ההדדית. דורשים מאיתנו לא "תפילה פרטית" , אלא "תפילת רבים", שהיא דרך הקבוצה לבורא.

שאלה: אני מעט מודאגת ממה שאתה אמרת בנוגע לטבע ולבורא. יתכן שקל יותר ללמוד קבלה בעברית. בשפה הרוסית קיימות מילים "בורא" ו"נברא". אם הבורא והטבע הם היינו הך, אז האם הבורא ברא את עצמו? או שבכל זאת ישנו הבדל במשמעות של המילים הללו? אם כן, מהו?

תשובה: אפילו בעולמנו לא נכון לראות את הטבע כהרים, ים ושדות. הטבע הוא מערכת שלמה של חוקים ועקרונות, שעל פיהם הכול פועל ומתקיים. המקובלים גילו שהעקרונות והחוקים האלה הם תוצאה של הקשר ההדדי בין שתי התופעות, השפעה וקבלה, וההשפעה היא הכוח העיקרי. אנחנו מגלים את הבורא, כוח ההשפעה העיקרי המוליד והמזין את הכול. יחד עם זאת, המקובלים אומרים שישנה מהות גבוהה יותר של הבורא, שנקראת על פי חכמת הקבלה "עצמותו" ואותה בלתי אפשרי להשיג. בצורה כזאת, מה שמתגלה לנו כ"בורא", הוא כוח ההשפעה שמתגלה במערכת המגובשת של החוקים והעקרונות, הקיום הוא הטבע. אולם, כפי שאומר בעל הסולם, "הבורא" והעולם הרוחני מתגלים לפנינו בצורת שתי מערכות. מה שתיארנו למעלה זאת המערכת הראשונה, "מערכת ירידת העולמות", ומי שמשתוקק לגלות את המקור של המערכת הזאת, את כוח ההשפעה בעזרת שיטת הקבלה, בעצמו בונה את המערכת הנוספת שהיא נקראת "מערכת העלייה". ליתר דיוק, האדם בונה אותה בכוחותיו ומגלה ש"הסולם" הזה הוכן לו מראש. אבל זה כבר נושא אחר.

שאלה: האם גילוי הקבלה אינו מנוגד ליהדות? הרי, אם הבנתי נכון, מדובר על "כל האנשים", כלומר, לא רק על היהודים. האם אפשרי להיות "מקובל" בלי להיות יהודי?

תשובה: כדי לברר את השאלה הזאת, צריכים לברר את המושגים "יהדות", "עברי", "קבלה". העברי הראשון היה אברהם. "העברי" מהמילה "לעבור", מפני שהוא גילה את שיטת המעבר מהתכונות האגואיסטיות הטבעיות של האדם בעולמנו, לתכונת הבורא, ההשפעה. השיטה הזאת נקראה "קבלה", אברהם היה מוכן ללמד את השיטה לכל תושבי בבל העתיקה, אבל בעקבותיו הלכו מספר קטן של חסידים. הקבוצה הזאת היוותה את תחילתו של העם היהודי, שסימן ההיכר שלו לאורך מאות שנים היה הכרת השיטה לרכישת תכונת ההשפעה. לימדו זאת מילדות. עם עליית האגו, יותר ויותר אנשים מתוך העם התחילו לאבד את השליטה בשיטה הזאת, מה שגרם עם הזמן לשינוי חד. וזה נקרא "חורבן בית המקדש", וכתוצאה מזה, רוב העם נפל ממדרגת ההשגה הרוחנית. השיטה, העברתה והתפתחותה היו לנחלתם של אנשים מעטים, שהתחילו לכנותם "מקובלים". ספרים שנכתבו על ידי המקובלים, שיטות לעבודה הרוחנית המתוארות בהם, הובנו על ידי העם ככתבי דת, הוראות, מנהגים וטקסים. כתוצאה מכך, נולדה ה"יהדות", כלומר, ההבנה האגואיסטית של הכתבים ועקרונות הקבלה, ברמת העולם שלנו. במקור, השיטה הזאת מיועדת לכל האנושות. אברהם ידע זאת, וכפי שכבר נאמר, ניסה להעביר אותה לכל האנושות בעבר לתושבי בבל העתיקה. בימינו, כאשר נגמרו המקורות להתפתחות האגו המשותף שלנו, החומר הפנימי בכל האנושות, המשך התפתחותו אפשרי רק בנתיב של הרוחניות, כלומר רק באמצעות רכישת תכונת ההשפעה. מסתבר, שאפשר להיות מקובל בלי להיות יהודי.

שאלה: אני ראיתי את השיעור המוקלט הראשון שלך, בו אתה מדבר על אדם כמו על מהות עליונה ולא על כקליפה בהמית. לאיזו מילה בעברית אתה מתכוון, "איש", "אדם" או מילה אחרת?

תשובה: ככל הנראה, מדובר על המילה "אדם". המילה קרובה למילה "אדמה", דומה, כלומר היא מבטאת את הצורך בעבודה תמידית להידמות לבורא בתכונת ההשפעה שלו. התכונה הזאת, ההשתוקקות לרכוש את תכונת ההשפעה בדרגת הקיום החברתית, הבהמית הרגילה, היא חסרה לאדם. המילה "איש", מסמלת דרגה גבוהה מאוד בקנה מידה של תכונת ההשפעה, עד כדי כך שאפילו על הבורא נאמר: "ה' איש מלחמה".

שאלה: למה ה"קבלה" מתכוונת, כאשר היא מדברת על תכונת "ישראל"?

תשובה: מצד הנברא, הכוונה היא להשתוקקות להידמות לבורא ב"תכונת ההשפעה". את האותיות של המילה "ישראל" אפשר לקרוא גם כ"ישר –אל" ("ישר לבורא"). מצד הבורא, מתכוונים לכך ש"ישראל", היא התכונה המובילה והעיקרית בעבודת הבורא לתיקון הנברא. את האותיות של המילה הזאת, אפשר לקרוא גם כ"לי – ראש".

שאלה: לאומות העולם ישנו ייעוד. אני יודע שאבותיי היו כובשי אדמות בעזרת סוסים, קשתות, חצים וכולי. ואחר כך, הטבע העניש קשות את אבותיי. האם זאת תשובתו של הבורא על כל ההשמדה, והשליטה על העמים האחרים? אבל הטבע בעצמו הניע אותם. האם אפשר לקרוא לזה "הכרת הרע"?

תשובה: תפקידן של אומות העולם הוא לפתח את הרצון לתיקון העולם. אבל הרצון הזה, לא יכול להופיע סתם כך, במיוחד הרצון לתיקון המטרה, הכוחות והמנגנון שמניעים אותו. כדי שיופיע אצל האדם או בקרב אומות העולם מושג כלשהו, רצון בצורה מודעת "אנושית", עליו לעבור את כל הרמות הקודמות של ההתפתחות הלא מודעת, דומם, צומח וחי, לאורך זמן ממושך. לעתים קרובות, בביטויים רבים כואבים מאוד. זהו חוק ההתפתחות שאנחנו מכירים. אצל בעל הסולם הוא מובא על דוגמת הפרי שמבשיל. כל יחסיו של האדם ושל העמים עם האנשים והעמים האחרים, בדרך להתפתחות בלתי מודעת, הם בסך- הכל הגילוי של תכונותיו האגואיסטיות הטבעיות. הוא פועל מחוסר הכרה, ועל המעשים שבוצעו במצב כזה מזכים לעתים אפילו בבית המשפט. לכן, לא כדאי לנו להעריך "הצלחות" או ייסורים, כפי שאנחנו מבינים אותם בדרך של התפתחות בלתי מודעת כטוב או רע. זה לא נכון. טוב ורע, כאמות מידה אמיתיות, מופיעים רק ברמת ההתפתחות המודעת, ונבחנים רק בכך, האם הפעולות עוזרות להשליט בעולמנו השפעה, או שמונעות זאת. אז מופיע גם הכרת הרע, אבל בהתחלה האגו ממשיך לבלבל אותנו זמן מה, ומצביע על הפעולות שלנו שביצענו "במצב של חוסר הכרה" כרעות.

שאלה: על השאלה "לשם מה נברא העולם?", יכולה לבוא תשובה "סתם" או "למה לא". אבל אם נתייחס לחיים האלו כנקודת היישום של כוחות האלוקים, שבה אנחנו מסוגלים להעביר דרכנו את האמת, ולהביא לעולמנו את הגדלות הזאת, אולי זאת המשימה שלנו?

תשובה: אתה צודק, העולם לא נברא כדי להגיע למסקנות תיאורטיות. אבל הבירור של מהי בדיוק האמת העליונה שצריכה להתגלות בעולם דרכנו, יביא אותנו לצורך בחיפוש תשובה מדויקת על שאלת מטרת הבריאה. ומכיוון ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", ההגשמה העצמית דרך האמת העליונה היא להביא לעולם את "התכלית העיקרית", כלומר, את התשובה על השאלה "לשם מה נברא העולם?".

שאלה: הבורא פורס חושך של חוסר ודאות, עושה את עולמנו למשני, רואה את עצמו כאטום או כאדם. אך נקודת היישום היא העולם הגשמי שלנו, אחרת לשם מה לברוא אותו? כאן אנחנו מתפתחים, משתכללים. עולם של סבל וחוסר הרמוניה, הוא הסיבה לעלייתנו. בלי להפוך את שכלנו למשהו גדול שבו הוא שולט בצורה מוחלטת, אנחנו נהיה אומללים, זה היישום היחיד!

תשובה: אילו ביסודה של המערכת לא היו מונחים שני יצרים, המערכת לא הייתה יכולה להתפתח. האדם הוא מערכת. עולם של "סבל וחוסר הרמוניה" הוא בסך הכל אקסטרפולציה של התכונות האגואיסטיות, אשר מלכתחילה שולטות במערכת, כלומר באדם. והיצר השני שמתפתח, זהו "ניצוץ ההשפעה" שהוחדר לתוך המערכת. לכן, נקודת יישום המאמץ של האדם היא לא בעולם שלנו, אלא תכונת הבורא, ההשפעה, ניצוץ שהאדם צריך לפתח בתוכו בעזרת שיטת הקבלה, וכאשר הוא ישנה את עצמו, הוא ישנה את העולם.

שאלה: כפי שמסבירים בקבלה, האדם מרגיש בעולמנו כחומר חלבוני? החומר הזה מאוד פגיע.

תשובה: האדם לא מרגיש שהוא חומר חלבוני, הוא מרגיש שהוא יצור חי, פרט. הוא חוקר את העולם, ומגלה שכל צורות החיים כולל גופו הם חומר חלבוני. התורפה של כל צורות החיים הללו, היא תוצאה ממנגנונים המונחים ביסוד השורשים הרוחניים. תחילת ההתפתחות של הנברא, זה שהוא מרגיש פער מוחלט, בלתי נסבל, תהום בין תכונותיו ותכונות הבורא. כתוצאה מכך, בלתי אפשרי לקבל משהו מהבורא, כלומר, לבצע את תכליתו. להתגבר על הפער הזה אפשר רק אם הנברא ירכוש את תכונת הבורא, ההשפעה, וכך יהיה שווה לו. לשם כך, בתוך החומר המקורי של הבריאה, הרצון לקבל, הוחדר ניצוץ ההשפעה, שבזכותו המערכת הכפולה שנוצרה – "אדם", יכולה להתפתח, כלומר להיות חיה. האגו, תכונת הנברא, לעומת תכונת הבורא, ההשפעה, מת, מכיוון שכולו מרוכז בעצמו. העבודה שעל ידה האדם מגשר על הפער בין הנברא לבורא, וכפי שאומרים המקובלים "זוכה" לאור הבורא, היא פיתוח הניצוץ החלש שמשותק על ידי האגו הענק, הכוח גדול, ולהפוך אותו לשולט בתוך המערכת הזאת, כלומר, פגיעות החיים מונחות ביסודה של מערכת "האדם". ללא עבודת האדם לשמירתה ולפיתוחה, בלתי אפשרי להגיע למטרת הבריאה. כתוצאה מכך, החיים הם תופעה פגיעה ביותר גם בעולם שקיים בחוץ, בדרגות "צומח", "חי" ובדרגת "אדם" בעולם שלנו.

שאלה: אני רוצה לשתף אתכם. הנוסחה הבאה עוזרת לשמור על הכוונה: "הכול נובע מהבורא והכול חוזר אליו. אתה גם לא מבטל את עצמך, אלא פועל בכל הכוח, וגם לא לוקח לעצמך שום דבר". אולי זה יעזור למישהו. מה דעתכם?

תשובה: אולי זה יעזור, אבל צריך לקחת בחשבון שעדיין לא "חזר", אלא האדם בעזרת שיטת הקבלה מחזיר את הענפים לשורשים, לסיבות, ומשתווה בתכונות שלו לבורא. בנוסף לכך, אם עושים את הכול רק בעזרת הכוחות הפרטיים, לא משיגים תוצאות, צריכים להשתדל יחד עם החברים לפתח את הכוח שמחזק את הקבוצה ועושה אותה "כאיש אחד", מפני שדווקא זה הכוח של הבורא. ואם יודעים לפתח אותו ולנצל אותו להתקדמות, זה ייקרא "בכל הכוח", כלומר החיבור בין הכוח הפרטי לכוחו של הבורא.

שאלה: בזמן קריאת הזוהר, לעיתים מגיעים למצב של חיבור והשפעה, ואני מקבל תענוג כלשהו עמוק בתוכי, ההרגשה העצמית נעלמת לחלוטין, ואני מתרכז רק במצב הזה של תענוג, ומייד נעלמים החיבור וההשפעה. האם זה נקרא נפילה לקליפות? כיצד לא להיתפס בתוך המלכודת הזאת?

תשובה: המטרה צריכה להיות תמיד לפנינו, מעלינו. אתה ציינת בצדק: "מתרכז במצב של התענוג". אנחנו שוכחים לעתים קרובות שהתענוג זהו הצד החיצוני של התחושות והכוחות העמוקים, שהאדם מרגיש במגע עם "אור ההשפעה". אבל האגו יותר ותיק מאיתנו, והוא יודע כיצד לנצל ו"לקנות" אותנו.

המנגנון שאתה מתאר, מתואר בצורות שונות בספר "שמעתי", גם במקומות שמתארים כיצד קליפות האגו דוחפות בכוונה את הצדיק כדי לקבל את האור, ואחר כך לוקח אותו ממנו. בנוסף, גם כשמתארים את פרעה שמנצל את כוח "ישראל". וגם הביטוי "חיל בלע ו(אחר כך) יקיאו (מתוכו)", מתוכו נובע שכאשר אנחנו מתקנים את האגו שלנו על ידי ההשפעה, הוא "מקיא", כלומר, מחזיר את האור שבלע קודם. הפיתוח של כוח ההשפעה והחיבור בקבוצה, ילמדו אותנו כיצד להתנהג כלפי האגו שלנו ו"המלכודות" שלו. כמו כן, יש לזכור שברוחניות, התנועה נקראת, תנועה עם תאוצה, לכן כל תופעה פנימית נשארת מייד מאחור, ועלינו ללמוד לנצל את מה שנצבר בדרך שעברנו.

שאלה: אתה אומר שבלתי אפשרי לשנות את האופי, ועל ידי ההדחקה לא ייצא שום דבר טוב. האם זה תלוי בגיל? לא מדובר על התכונות והרצונות חדשים, אלא התברר שאני על ידי יצירת החוקים, המסגרת, הגבולות החדשים והמדויקים, ובאמצעות הרצון, השתניתי לטובה. והתכונות הגרועות שישבו עמוק בתוכי, פשוט שחררתי בזכות המידות האלו. דברים רבים השתנו בי, אפילו היחס כלפי העולם מסביבי. מהתחלה אני עוררתי את עצמי לפעולות מסוימות ולא נתתי לדברים להתגלגל מעצמם. ואתה טוען שזה בלתי אפשרי. כיצד זה יתכן שאני הצלחתי?

תשובה: אופי, ליתר דיוק, זה סוג האופי. והוא שייך לתכונות הטבעיות, שבלתי ניתנות לשינוי של האדם. זהו הביטוי שנקרא היסוד או החומר המקורי במאמר "החרות" של בעל הסולם. לכן הוא באמת לא משתנה, והניסיונות למנוע את ביטויו אינם מסתיימים בטוב. אך יש בעיה אחרת, לעתים קרובות אנחנו מתבלבלים בין אופי האדם, לאוסף השאיפות והרצונות המסוימים, כלומר, הצורה שבה אנחנו רואים בדרך כלל אדם אחר ואפילו את עצמנו. לכן, לפי מה שאת מתארת, קרה הדבר הבא: את אישיות בעלת אופי מסוים, עשית עבודה מסוימת עם האוסף של הרצונות, המניעים והשאיפות שלך. בהתחלה את נתת לרצונות שלך להתגלגל מעצמם, ואחר כך החלטת, קבעת להם כללים וגבולות מדויקים. מעשים כאלו של הפרט, גורמים בדרך כלל לשני דברים, הדבר הראשון, הפרט בעצמו הגיע לשלב חדש של ההתפתחות, והדבר השני, בתוך האדם קיימים כל הרצונות, לכאורה הקוטביים ביותר, לכן הפרט, לפי שיקול דעתו יכול לנצל את הרצונות שתורמים להתפתחותו או להגביל ולשנות את הרצונות שמפריעים לו כרגע.

שאלה: תספר בבקשה מי זאת לילית. האם נכון שבקבלה ובתלמוד יש מידע מפורט אודותיה? מה משמעותה?

תשובה: לילית, היא החלק "הנשי" של הכוונה האגואיסטית. המידע אודותיה קיים בזוהר ובתלמוד, מפני שהתלמוד שייך גם לספרות הקבלית, אבל כתוב בשפת השורשים והענפים. מידע נוסף, אפשר למצוא כאן.

שאלה: תפרסמו בבקשה את כתובת הבלוג שבו אפשר לדבר עם מי שלומד קבלה. אם לא קיימת הכתובת, אז אני שמעתי שבשיעור ה"רב" הציע לעשות זאת. תעשו בבקשה. חסר לי קשר ישיר עם בני אדם שמשתוקקים לאור. הרעב הרוחני שוב מתגבר. נראה שהכול משתנה במהירות רבה. תכתוב בבקשה מה דעתך על כך.

תשובה: תיכנס לאתר האינטרנט של הקבוצה העולמית שלנו שנקרא "סביבה טובה".

שאלה: ברצוני לדעת, מה דעתך בנוגע לספרו של אלכסנדר ריבלקה, "מדריך לעולם הקבלה". האם אתה קראת אותו, ואם כן, עד כמה המידע הזה מהיימן?

תשובה: אנחנו לומדים רק מספרי המקור, "ספר הזוהר, "כתבי האר"י", "בעל הסולם, "והרב"ש".

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DTh5H

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest