קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובותיהם של מרצים ממכללת "קבלה לעם"
שאלה מהבלוג באנגלית: נראה שיוון תסולק מהאיחוד האירופי. אילו השלכות תהינה כתוצאה מכך על האיחוד האירופי, ומה אתה היית מציע לעשות לחברי האיחוד?
תשובה: כל הסדר של פירוד רק יגרום לחוסר התאמה עוד יותר גדול לחוקי הטבע, ובסופו של דבר, למשבר גדול. ההצלה היחידה של האיחוד האירופי היא מייד לפעול למען חלוקה צודקת, מחושבת ושווה לקיום ההכרחי ולחינוך כללי של האוכלוסייה ברוח האינטגרציה והערבות. רק כך אנחנו נגיע לאיזון עם כוחות הטבע הפועלים עלינו.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני לומד קבלה דרך "בני-ברוך" כבר חמש שנים. אשתי מודה שאין לה "נקודה שבלב", אבל יחד עם זאת ברצונה לעזור לי ולכלי העולמי בעבודה הרוחנית. האם היא יכולה להשתתף בסדנאות ובכנסים אם היא לא מרגישה צורך לגילוי הבורא, אלא יש לה רק הרצון לעזור לי?
תשובה: בוודאי! זה רק ילכד את משפחתכם, יחבר אתכם לגוף אחד שלם גם בעולמנו וגם בעולם הרוחני.
שאלה מהבלוג באנגלית: כשאתה מדבר על "רשימו" אני מנסה לתרגם לעצמי את המושג הזה לצורה פשוטה יותר. האם "רשימו" זהו זיכרון של המצבים המתוקנים של נשמתי בגלגולים הקודמים והשאיפה אליהם בגלגול הנוכחי כדרגות תיקון מתקדמות, או שזהו זיכרון של נשמתי על שאיפתה להיות קשורה עם שורשה הרוחני לפני כניסתה לגוף הגשמי? אני מתנצל על שאלתי המבלבלת.
תשובה: ראה פוסט "מה זה רשימו?"
שאלה מהבלוג באנגלית: כתוב: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה".
אני מבין שאלף אנשים שלומדים קבלה נעשים כ"אחד", בעוד שאדם אחד בודד לא יכול להיות מקובל, כלומר, אם אתה נכנס לקבוצה ורוצה בעצמך להיות מקובל בלי יתר האנשים, האם אתה עבד פרעה?
תשובה: בדיוק כך. האדם בעצמו לא מקובל, מפני שהתפיסה הרוחנית זאת התפיסה של האיחוד הכללי. אבל אנחנו מתחילים מה"נקודה שבלב", ההשתוקקות הלא מבוררת לרוחניות. לכן, בהתחלה אנחנו נכנסים למצרים, אחר כך מגלים את המרירות האמיתית של העבדות, ורק אחר כך יוצאים לחופשי.
שאלה מהבלוג באנגלית: מוצאי מסלובניה, אני בת 29. בשנים האחרונות עבדתי קשה, ואחר כך פתחתי חברה משלי במדינה אחרת – קרואטיה. עכשיו החברה שלי מתחילה לשגשג, ואני יכולה לבזבז כסף וליהנות. אבל אני לא בטוחה שזה נכון לרצות בית ומכונית יפה שמעולם לא היו לי?
אני מעולם לא הייתי רכושנית, אבל לראשונה יש לי הזדמנות לקנות מה שמתחשק לי. האם זה האגו? אותו האגו שאני רוצה לצאת ממנו בעזרת הקבלה? האם זה לא נכון לממש סוף סוף את הרצונות שלי ולהרגיש טוב? אני באמת לא יודעת, כיצד עלי להגיב על חיי החדשים?
תשובה: לרצות בית יפה ומכונית נוחה זה בכלל לא האגו שצריך לתקן. צריך לתקן את מה שנשבר – היחסים בינינו, השאיפה לנצל את כל העולם רק לטובתי האישית. ההגבלות לא תעזורנה כאן, צריך להרגיש את נקודת השבירה ולהרגיש עד כמה היא רעה.
ואפשר לעשות זאת רק בעזרת "המאור המחזיר למוטב", שאנחנו מביאים את עצמנו תחת השפעתו בעבודה המיוחדת שאנחנו עושים בקבוצה. לכן, אין לשאוף לסגפנות, תחיי בנוחות, ובאותה המידה שאת תתקדמי ברוחניות, יופיע היחס הנכון גם לרצונות הגשמיים – לקחת רק את הנחוץ לקיום הרגיל, כדי שצרכי הגוף לא יפריעו לעבודה הרוחנית, ויאפשרו לכוון את כל תשומת הלב לרוחניות.
שאלה מהבלוג באנגלית: כשאתה כבר לא תהיה, מי ייקח על עצמו את האחריות על "המרכז" של הארגון הגדול הזה?
תשובה: ראשית, המקובלים אינם מתים כשהם עוזבים את העולם הזה, הקשר בינם לבין אלה שהיו בעבודה הרוחנית המשותפת עובר לרמה שונה.
שנית, "מרכז הקבוצה" – זהו מושג רוחני שקרוב למושג "השכינה הקדושה", אנחנו לומדים עכשיו מקרוב על המצב הזה, ומשתדלים להתקרב אליו על ידי החיבור הרוחני בינינו. כך עובדת בעיקר גם השיטה המעשית של הסדנאות והדיונים שאנחנו עוברים אליהם בהדרגה.
אם מדובר על המפעל העולמי שלנו להפצה, אז את הכיוון שלו לקראת המטרה ניתן להבטיח רק על ידי ההתקרבות למצב "מרכז הקבוצה", והצד הגשמי, הארגוני של העניין, כולל היוזמות הרבות, גם עכשיו מספקים המנהלים במרכז ובמקום.
שאלה מהבלוג באנגלית: ציטוט: "… אני אתחיל להרגיש על ידי הראייה האינטגרלית האלטרואיסטית הפנימית שלי את כל העולמות ממש יחד, לא רק את העולם שלנו, המרחב שלנו, היקום שלנו או כדור הארץ." (פוסט "האינטרנט כאמצעי להשגת המטרה").
האם אתה מתכוון לתפיסה העל-חושית בדומה ל- (ESP Extrasensory perception) או לטכנולוגיה אחרת לתפיסת המציאות?
בכל מקרה, כיצד עליי להסביר זאת במקרה שמישהו ישאל אותי אודות מהות המאמר הזה?
תשובה: ניתן לכנות את השיטה הזאת "הרגשת הזולת שמכוונת לטובתם". היא מתבססת על שני דברים: על היכולת להרגיש את הזולת שניתנה לאדם, ועל הרגשת התלות ההדדית המוחלטת בין בני האדם, כחלקים בתוך מערכת אינטגרלית אחת.
הנטייה הראשונה שניתנת לאדם מהטבע, ברמה האגואיסטית הגבוהה, היא שונה לחלוטין מהרגשת הזולת הקיימת אצל בעלי החיים והצמחים. אנחנו מרגישים זאת בקשר דרך האינטרנט עם אנשים שלא הכרנו קודם – אנחנו מתחילים מייד להעריך ולהרגיש את תכונותיהם.
אבל אדם אינו מסוגל לפתח בעצמו את הכישרון הזה, להרחיבו, כל עוד מעייניו מכוונים פנימה, משמשים למילוי כלי הקבלה האגואיסטי שלו. לא משנה עד כמה גדול הכלי הזה יהיה, יחסית לבריאה הכללית – הוא שום דבר. לכן, גם עולמו של האדם תמיד מוגדר על ידי הרגשת מספר מוגבל כלשהו של חפצים. כלומר, האגו שלנו מסתיר מאיתנו את תמונת העולם האמיתית.
על מנת להתחיל להרגיש את כל העולם, כלומר, את הכוחות הפועלים בו – על האנשים לגלות לעצמם ביחד את המציאות האמיתית: כולנו מהווים מערכת אחת חיה ומתפתחת. ולכן, תלויים לגמרי במידה שבה הפעולות של כל אחד מכוונות לטובתו האישית, או לחיי המערכת כולה. אנחנו צריכים לעזור זה לזה כדי שאצל כל אחד תתפתח ראייה כזאת במידה זו או אחרת.
אם אנחנו מפתחים בתוכנו ראייה והרגשה כזאת, אנחנו מתחילים מייד להעריך את הטוב ואת הרע לא באמצעות המידות האגואיסטיות שלנו, אלא עד כמה זה טוב או רע לכולם. ואחר כך בעבודה המשותפת, יש התעמקות של הרגשות הללו, פיתוח של דקות בניתוח, התרחבותו כלפי כל העולם, מפני שהטבע – הוא "מערכת המערכות".
שאלה מהבלוג באנגלית: ציטוט: "… וכל פעם יתגלו מדרגות חדשות מצד הכלים, מצד הרצונות הריקניים"(פוסט "הפירות הבשלים של הכנס").
מה זה אומר?
תשובה: זה אומר מימוש העיקרון הכללי: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כלומר, המדרגות החדשות, דרגות ההשגה החדשות נרכשות על ידי תיקון האגו החדש, הגדול יותר.
ומכיוון שאנחנו מכוונים את עצמנו בצורה מדויקת יותר דווקא לקבלת האור, ולא לקבלת ה"תחליפים" בעולם הזה.
"רצונות ריקים" זה אומר, חדשים, שעדיין לא היו בשימוש, הם יותר גדולים מאלה שכבר השתמשנו בהם. נולדים רצונות ריקים חדשים לפי העיקרון של צמיחת האגו: "יש לו מנה רוצה מאתיים", כלומר, כל קבלה חדשה מולידה חלל גדול פי שנים מהקודם.
שאלה מהבלוג באנגלית: אם העם מרגיש את הגלות הרבה יותר מאיתנו, האם זה אומר שעליו להיות מעלינו ולעבוד עם הרצונות הרוחניים? אבל, אם אנחנו אחראים על החלפת הערכים החומריים של העם לרוחניים, אז מדוע אתה אומר ש"הוא מרגיש את הגלות הרבה יותר מאיתנו"?
תשובה: העם מרגיש את הגלות לא כייסורים רוחניים, אלא כחומריים, ולכן ההרגשה הזאת חזקה יותר משלנו. אנחנו תלויים באוויר, אנחנו עלינו מעל העולם הגשמי, אבל עדיין לא הגענו לרצונות הרוחניים האמיתיים, לא מרגישים אותם כצורך. לכן, הרגשת העם חזקה יותר, וחשוב ביותר לשמור איתו על קשר.
שאלה מהבלוג באנגלית: אם עלינו לראות בזולת נציגים של הבורא, האם זה שייך רק לאנשים בקבוצה או לכל האנושות?
תשובה: זה שייך לכל האנושות, אבל אנחנו מתקשרים לא דרך הגופים, אלא עם מה שנמצא מעליהם, עם הרצונות. בתוך הקבוצה מחבר אותנו הרצון לגלות את העולם הרוחני, דווקא אותו עלינו לראות בחברים, הנקודות בתוך הלבבות שלהם, שעלינו לחבר לאחד שלם. וכל יתר האנושות שקועה בינתיים בתוך הרצונות החומריים. אנחנו לוקחים את הרצונות הללו ומעלים אותם, אבל לא סתם כבקשה למילוי, אלא משנים אותה לבקשה להתחבר. העבודה בתוך הקבוצה ומחוץ לה היא שונה, אבל גם זה וגם זה נחוץ.
