קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:
שאלה מהבלוג באנגלית: הכלכלנים נמצאים בדאגה גוברת כי ארצות הברית ניצבת בפתחה של היפר-אינפלציה. אני מודאג מאד כיצד נלמד, אם לא יהיה לנו מה לאכול? לדעתי עלינו להתכונן לכך, לאגור מזון וכולי. אני יודע שאלה דאגות גשמיות, אך אני חושש שהמכות הבאות יקשו על הלימוד שלנו, למרות שאפשר לראות אותן כהפרעה הכרחית להתקדמות. מהצד השני, אם הבורא שולח לי מחשבות מדאיגות כאלו, כיצד אני יכול להתעלם מהן? יש לי שלושה ילדים קטנים. מה עדיף: להתכונן לגרוע, או לכוון את כל המרץ לרצון להתחבר?
תשובה: לעשות את שניהם. תוך כדי ההבנה שבינתיים זה נראה לנו כפעולות שונות. כאילו קיים עולם הגשמי ובנוסף על כך קיים גם משהו רוחני. תמונה כזאת מצייר לנו האגו, הוא שובר את התפיסה שלנו לחלקיקים רבים. לכן כשאנחנו מספקים עתיד לנו ולילדינו בצורה הכרחית, אנחנו עושים זאת על מנת לא להשאיר לו פתח שמאפשר לו להשתלט על מחשבותינו, או לאפשר לו להפריע לנו. כלומר, גם את המאמצים הללו עלינו להפנות לעיסוק העיקרי בחיינו: לתקן את העולם בחיבור הנשמות שלנו לבריאה אחת.
שאלה מהבלוג באנגלית: למה אתה מתכוון כשאתה אומר: "שהרצון שלי יזרום דרך הקבוצה"? נניח שיש לי בעיה וברצוני לבקש עזרה מהבורא. האם עליי לבוא לקבוצה ולספר להם על כך? כיצד אני יכול להשתמש בקבוצה כדי לפנות לבורא?
תשובה: התכללותך בקבוצה היא התכללותך במטרתה, וזה בהכרח משנה את כל סדר העדיפויות של רצונותיך. אם נדבר בפשטות, הבורא מבין בקשה אחת בלבד: לעזור לך לבנות כלי בשבילו. אתה בעצמך אף פעם לא תהיה כלי לאורו. על פי ההגדרה, רק חיבור בין הנשמות שמשתוקקות לבורא יכול להיות הכלי. לכן, השתוקקותך לבורא יכולה להיות אמיתית רק בתנאי שהיא "עוברת דרך הקבוצה", כלומר משתנה לדרישה לתת לנו איחוד. גם אם אתה פונה לקבוצה עם בקשת עניין אחר כלשהו, המטרה והכוונה שבנית, היא להתכלל לנשמה אחת מאוחדת שהקבוצה מייצגת אותה.
