קעקועים, סימן של מציאות שהולכת ונעלמת

"… וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה." ("ויקרא", פרשת "קדושים", פרק י"ט, פסוק כ"ח).

לאדם שעוסק בעבודה רוחנית, אסור להנציח את המציאות האגואיסטית. היא זמנית. אתה יוצא מתוכה והיא לא קיימת, היא פשוט צריכה להישרף!

אם אתה עושה כתובת קעקוע על העור, אז הקעקוע נשאר עד המוות. והעור, זו השכבה העליונה ביותר של האגו, החלק האגואיסטי החיצוני ביותר. לכן את התורה כותבים על עור של בהמה.

במקרה הנוכחי מדובר על כך, שאסור לך להשתמש בעור כמזכרת, כאנדרטה למצבים שלך. אתה בזה כביכול עוצר את התנועה שלך, לא רוצה לצאת מעבר לגבולות של המהות האגואיסטית הגבוהה ביותר.

בימינו, קעקועים על הגוף הפכו לפופולריים מאוד. אנחנו עוברים שלבים אחרונים של ההתפתחות האגואיסטית, לכן האדם נמשך לקעקועים, והם מהווים השתקפות של אותן התכונות הפנימיות שחייבות לעבור ולצאת כבר לעולם העליון.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
טיהור שכבתי של הרצון
האותיות על הקלף
אופנה ותקופת המעבר